יום שבת, 31 ביולי 2010

מתקדמים ?

מקריאת התגובות לחלק מהפוסטים, לא ברור אם מתקדמים בדיאלוג קדימה או אחורה ?


איכשהו, הרבה טיעונים נשמעים מאוד אישיים ומאוד לא קשורים...
למשל וועד הורים יישובי? - אין דבר כזה, וגם אם יש וועד הורים בית ספרי( שיש לו אג'נדה) ממתי הוא הסמכות להחלטה בנושא דמוקרטי לחלוטין כמו תשלומים מרצון (על פי סעיף זה מבקשים תשלום הורים). גם אם הורה לא משלם , וזו זכותו המליאה, זכותו לקבל את השירות ללא תשלום כך כתוב בתקנון משרד החינוך (להזכירכם מרצון...).
למשל דמוקרטיה- ממתי חינוך חינם הוא דמוקרטיה ? נהפוך הוא אם אינך רושם לחינוך חינם אתה "נשפט".
אם הורים לא מתערבים בחינוך למתימטיקה ולמקצועות אחרים האם זו הצדקה לא להתערב בנושא תקשוב? במיוחד לאור העובדה שהם נדרשים לשלם עבור החינוך הזה ...

בנושא אישי, יש תגובות "מחנכות" קוראות לדמוקרטיה, לפתיחות, להפסיק את ההשמצות ( בשאר העולם קוראים לזה ביקורת או דעה ) ובאותו משפט הן משמיצות שופטות וחורצות את דינם של אלה שמואשמים בהשמצה...
תחסכו מאיתנו את ההיבט האישי, דברו לעניין כמו שהייתם רוצים לשמוע את ילדיכם מדברים לגופו של עניין.

אם יש משהו שלמדנו במשך השנתיים הללו הוא שהפוסל במומו פוסל.
בלי דיאלוג אמיתי אין שלום,
תבדקו אם אתם משיבים בדיאלוג או מונולוג.

חייה ותן לחיות, תן לחשוב אחרת גם אם יש ביקורת.

יום שלישי, 27 ביולי 2010

אופס...


ראיון עם הורה וראש המועצה בגלי צה"ל בתוכנית יהיה בסדר
החל מדקה 32
יהיה בסדר ?


יום ראשון, 11 ביולי 2010

האם אפשר לשפר את המצב הקיים ?

כיום אחרי 4 שנים בתוכנית יש משקעים לכל השותפים. יחד עם זאת לכל השותפים יש כוונות טובות גם אם לעיתים קשה כבר לראותן.
הפוסט הזה לא יציע פתרונות אלא ישאל את השאלות ויבקש ל"הקשיב" להצעות.

ראשית אנו מבקשות שהכתיבה תהיה מכובדת, ממוקדת וקצרה.
המטרה היא שכל אחד יביע עמדה ויתרום לשיפור. אנחנו לא מעונינות לשמוע על כל הכעסים ועל המשקעים מהעבר אנחנו רוצות לשמוע מה אפשר לעשות.
לא רוצות לשמוע על מצב רגשי של זה או אחרי, לא רוצות שיפוט, לא רוצות התבכיינות "שאני עושה הכל אבל ..." רוצות כתיבה נקייה מרגשות.

המצב נתון: יש אי אמון מצד כל הצדדים: הורים מורים, מנהלות, מועצה ותלמידים.
כרגע לא נתייחס לגורמים מתווכים כמו גוף מחקרי, ספקי תוכן וספקי חומרה להם יש אינטרסים אחרים.

השאלות:
1. האם ניתן לבנות תהליך בונה אמון בין הצדדים? (האם אתם מוכנים לוותר על המשקעים ולא להשתמש בהם)
2. האם אתם מוכנים להתייחס לכל הגורמים כשווים בתהליך מבלי לתת לאחד הגורמים יתרון ווטו?
3. מה הם הכללים שאתם מציעים לשיתוף פעולה?
4. מה הם הצעדים הראשונים שיש לבחון כדי להצליח? (רכישה, קרינה, בחירה, מדידה, מעקב שוטף,...)

תזכרו, זה טנגו, לאף צד אין פתרון "בית ספר" זו יצירה של כולנו וזו ההזדמנות של כולנו, אנחנו רוצים לגור כאן ולהמשיך להנות מאיכות חיים.

כתבו בקצור.

יום שלישי, 6 ביולי 2010

חם חם

מתחיל להיות חם.
הדיון בנושא הניידים ממשיך להתנהל...
מה שמעניין הוא שאחרי 4 שנים פלח המתנגדים הבולט הוא הורים שהתנסו בתוכנית וקשה לטעון כנגדם שהם יוצאים "כנגד" הבלתי נודע. הם פשוט יודעים.

תקראו את התגובה האחרונה למכתבו של אסף אפרתי.
זו דוגמא לכך שיש זרם בולט שיודע הכל, שברור לו שיש דרך אחת והיא שלו.

את הזרם הזה הבלוג הזה לא מייצג כי אנחנו עוד לא יודעות הכל, אנחנו עדיין מהרהרות ועוקבות, אנחנו מבינות שיש מגוון דעות.
הרהורים הם הרהורים ... גם אם הם של הורים ...

יום ראשון, 27 ביוני 2010

הרהורים של הורים לתלמיד כיתה ט' - 4 שנים בתוכנית

והנה המכתב כלשונו הורים לתלמיד כיתה ט 4 שנים בתוכנית (שימו לב אין אצבע מאשימה כלפי גורם ספציפי אלא מהרהורי הלב):

שלום לכולם ,

אנו הורים לילד המסיים בימים אלה בהצטיינות לימודית וחברתית את לימודיו בחטיבת הביניים "הראשונים" . ילד ללא קשיים שלמרות עובדה זו אנו חושבים שנגרם לו ולחבריו נזק בלתי הפיך בתחומים שונים , ומתנגדים באופן נחרץ לפרוייקט המיחשוב . כידוע לכם , זהו המחזור הראשון בו החלה תוכנית הלימודים באמצעות מחשבים ניידים מכיתה ו' ועד לסוף הלימודים בחטיבה . מכיון שכך , ילדינו הפכו למחזור ניסויי שאת חלק מתוצאות הניסוי הראוותני ניתן לראות בתווך המיידי וחלק , קרוב לוודאי שנוכל לראות בתווך של מספר שנים .

ברצוננו לשתף אתכם ולהעביר לכם מעט מחויתנו ונסיוננו האמיתיים ולא כאלה הניזונים משמועות . ברצוננו להדגיש , כי דעותינו תואמות ועומדות בהלימה רבה עם דעותיהם של רבים מהורי התלמידים האחרים (בדומה לתלמידים עצמם) המסיימים בימים אלה עם בננו הבכור את החטיבה .

ההיבט הבריאותי - העקרוני והחשוב מבין ההיבטים , לא מטופל כראוי ולפי בקשת ההורים . לא ניתנה להורים אפשרות להביא בודק קרינה מטעמם ועוצמות הקרינה שנתקבלו הן לפי בודק של המועצה שקבע שמדובר בעוצמות קרינה לפי התקן (למרות שמדובר בעוצמות קרינה שלפי התקנים האחרים בעולם נחשבות כגבוהות) . למרות שקיימת אפשרות להפחית את הקרינה והחשיפה אליה לא נעשה די - ככל הנראה משיקולים תקציביים .

את השלכותיה העתידיות של הקרינה מיותר להעלות בפניכם אבל את השלכותיה המיידיות כן נעלה על הכתב - כאבי ראש בלתי פוסקים של הילדים , גירויים בעיניים , מצמוצים וכיו"ב .

היבט בריאותי נוסף שלא נותנים עליו מספיק את הדעת הוא ההיבט האורטופדי - המחשב אינו מחליף את ספרי הלימוד של הילדים אלא נוסף עליהם. לכן , ילדינו נאלצים להיסחב כל יום עם ילקוט שמשקלו גדול וגם עם המחשב הנישא שגם לו משקל לא מבוטל .

נוסיף לדברים אלה את חוסר הפעילות הגופנית המלווה את הישיבה הממושכת מול מסך המחשב גם בשעות הלימודים , גם בשעות אחה"צ ולעיתים גם בהפסקות (מסיפורי הילדים ניתן ללמוד שלא תמיד הכיתות ננעלות בהפסקות ופעמים רבות הילדים נשארים מחוברים למחשב גם בהפסקות במקום לחלץ איברים ולהתאוורר) . לא נפרט על ליקויי היציבה ותנוחת הגוף בזמן הישיבה מול מסך המחשב .

ההיבט החברתי - הועלתה הדעה כי המחשב מפתח את הכישורים החברתיים וחושף את הילדים להתקשרויות חברתיות . הרשו לנו להעלות בפניכם את הדעה הנגדית והרווחת יותר שהמחשבים גרמו לילדים להיסגר בבתיהם ולדבר פחות בצורה ישירה עם חברים , פגעו רבות בכישורים החברתיים ובמיומנויות התקשורת החברתית של הילדים בגיל משמעותי וקריטי כל כך להתפתחותם הרגשית והחברתית . מדוע להם להתאמץ וללכת לחבריהם למפגש תקשורתי ישיר אם ניתנת להם האפשרות לשבת על הכסא , לשוחח ולהיפגש ברשת בכל זמן שיעלו על דעתם = בזמן השיעור , בהפסקות , בבית ?

ההיבט הלימודי - לא פעם נחשפנו להיפותיזה המנסה בדרך ערמומית ולא אמינה לשכנע אותנו ,ההורים , כי אם ילדינו לא ילמדו בדרך של הלמידה התוקשבת אז למעשה הם לומדים כפי שלמדו במילניום הקודם ואנחנו , ההורים , לא מאפשרים לילדינו ללמוד בדרך ששנות האלפיים יכולות

להציע להם ללמוד , להתפתח ולהתקדם . ברצוננו להפריך היפותיזה זו ולומר כי ילדינו לא זקוקים למחשבים הניידים כדי להיחשף למיטב הטכנולוגיה . בכל מקרה חלק ניכר ממשימותיהם הלימודיות מועלות ברשת ובחלקם הגדול על הילדים לעבוד מול המחשב ולגלות מיומנויות וכישורים לעבודה מול המחשב .

ההיבט התקציבי - מדובר בתקציבי עתק הניתנים ע"י המועצה , משרד החינוך ואנו ההורים . תקציבים המופנים לא רק לרכישת המחשבים הנישאים אלא גם לתחזוקתם השותפת ולתחזוקה של כל הציוד הנלווה אליהם . האם לא ראוי וכדאי להפנות חלק מתקציבים אלה ליוזמות אחרות נוספות ומעשירות בתחום החינוך ? ומדוע אנו ההורים צריכים לממן מיזם יקר זה ?

דברים אלה שהעלנו הם רק מעט מן הדברים המועלים בפיהם של הורים שלהם ניסיון עם הפרוייקט המדובר .

הדעות הללו הן דעות הרווחות הן בקרב הורי ילדי רביבים והן בקרב הורי ילדי גנים .

לפני מספר חודשים התקיים דיון בוועדת הכנסת . לצערנו , לא שמרנו את הפרוטוקול המלא של הוועדה אבל אנו מצרפים פרסום מהעיתון המתמצת בצורה עניינית את עיקרי הדברים שהועלו . לעיונכם .

אנו חושבים שהבעיה היא שאנו נוטים "להתקפל" פעמים רבות לנוכח לחץ חברתי המופעל עלינו כמו "הילד שלך יהיה במיעוט..." , "הוא ילמד בכיתה נפרדת..." וכיו"ב . אנו נוטים לנהוג כך כדי שלא לפגוע בילד הפרטי שלנו וכתוצאה מכך אנו מוותרים על דברים עקרוניים ומהותיים לחינוך והתפתחות ילדינו . אנו חושבים שמדובר בקבוצת הורים גדולה המתנגדת לפרוייקט ומהווה את הרוב המכריע של ההורים בבית ספר **** בפרט ובבתי הספר האחרים בישוב בכלל ולכן יש להתעקש על הדרישה לדבר הנכון והטוב ביותר עבור ילדינו ללא כניעה לגחמות וללחצים מגורם כזה או אחר .

בברכה ,

מיכל ואשר עצמוני


מסורת חדשה

בבית הספר שלנו מקובל לשלוח לכל ההורים בבת אחת מייל כאשר כתובות ההורים נמצאות בהעתק מוסתר (אי אפשר לראותן).
ואם חשבתם שזה נעשה מתוך כוונה להגן על הפרטיות ?
לא מדויק, בשנה שעברה זה לא היה.
לכל כיתה יש תפוצה משלה שידועה להורים ממילא, אבל כדי שלא ניתן יהיה לענות למורה או למנהלת (על ידי השב לכל) ולנהל דיון ציבורי (כיתתי) הוספה פונקציה חדישה מדהימה בקמפוס הלימודי. כאשר שולחים מייל מתוך הקמפוס אוטומטית הכתובות מושמות ב BCC.

גם זו דרך למנוע דיון ציבורי, לגיטימית או לא ? זה כנראה תלוי בהקשר.

ועל זה כתב צארלס סילברמן :
"הגיעה העת שמחנכים יבינו שאיך שהם מלמדים ומתנהגים עשוי להיות חשוב ממה שהם מלמדים"

ואנחנו גורסות הגיעה העת ש"מובילי התקשוב" יבינו שאת התקשוב (שימוש במחשב) המציאו הרבה לפניהם ...

הבלוג הזה נפתח לפני שנה וחצי כדי לאפשר שיח ציבורי מכובד, אנו מקוות שהוא יהווה דוגמא אחרת...