פגישה בוועדת החינוך של הכנסת

ב 19 לינואר 2010 התקיימה פגישה בוועדת החינוך של הכנסת בנושא פרויקט המחשבים היישובי.

וזה מה שסיפרו לנו בגוף ראשון:

זה היה ארוע חגיגי ומכבד, את הדיון ניהל בטעם רב ח"כ אלכס מילר סגן יו"ר הכנסת והחל מנובמבר 2009 יו"ר וועדת חינוך של הכנסת ה 18. זו הפעם הראשונה שפגשנו בו והתרשמנו מהחדות, מהענייניות ומהשאלות הנבונות.

בפגישה השתתפו נציגי משרד החינוך, נציגי המועצה, מנהלות בית הספר, מט"ח, מובילת המחקר, יו"ר וועד הורים ארצי, יו"ר וועד תלמידים ארצי, נציגת ארגון המורים ואולי שכחנו מישהו.

רוב הדיון נסוב סביב התחושה שההורים "מתנגדים" "דוחים" את הטכנולוגיה, מפריעים לנהל פרויקט שמכין את הילדים למאה ה 21.

משום מה קשה להתנתק מהנוסחה: מי שלא קונה הוא מתנגד... בפועל יש סיבות רבות למי שלא קונה.

היה רוב גדול לקואליצית המועצה, מנהלות בית הספר ומשרד החינוך, מבחינתם הפרויקט נפלא, הוא לא ניסוי כי הם כבר יודעים הכללללל. ראו התייחסות ל למה התמונה אינה שלימה - http://parents1to1.blogspot.com/2010/01/blog-post.html

קשה היה להסביר שפרויקט התקשוב כולל עוד חלקים חוץ מהנייד לתלמידים וכי עיקר התסכול של ההורים הוא על נייד לתלמידים ועל ניהול הפרויקט בפועל. הפרויקט מוצלח בעיני רוב ההורים, יש מקום לשיפור ועיקר המחלוקת היא הנייד לתלמידים תרומתו לא ברורה ? והחסרונות המתלווים לא מטופלים.

השאלות שנשאלו:

1. האם זה ניסוי ? פרויקט ? תכנית ?

2. מי אחראי ל 1 ?

3. איך התבצעה הרכישה ? (שעל פניה לפי דעת היועצת המשפטית שנכחה בוועדה אינה חוקית )

4. איך מתבצעת אפליה בין תלמידים באותה שכבה ( ח"כ אדרי)

היועצת המשפטית של וועדת החינוך טענה כי זה מהלך לא חוקי לגבות כסף מההורים גם אם זה מוגדר כתשלומי רשות כיון שגם לתשלומי רשות יש מגבלה. עוד טענה היועצת שיש חובה לידע את ההורים שאינם חייבים לשלם.

המנהלות ומשרד החינוך טענו שהם לא מעורבים בגבייה וכי הגבייה נעשית בהסכמה מליאה.

זה לא שכנע את היועצת המשפטית והיא מתכוונת לבדוק זאת ישירות עם משרד החינוך שמוביל מהלך לא חוקי.

די שכחו בדיון את נושא החינוך, לא היה פשוט לקבל תשובות מנומסות, המובילים של החינוך למאה ה21 התקשו מעט לשלוט בפרץ הרגשות.(שח"כ טיפל בה יפה מאוד). חבל שהישיבה לא צולמה כי אז ניתן היה לראות את ה"פרצופים" וההערות הבוטות של חלק מהנוכחים. כשיגיע פרוטוקול הישיבה הוא יפורסם כאן.

אנחנו מקווים שהוועדה תעזור בשינוי המתכונת ובנתיים לא נותר לנו אלא לסמוך על אשר עידן שאומר ""התלמידים כבר חוו את מהפכת המידע. הם כבר שם. הם פעילים ושוחים. אלו המורים ומערכת החינוך הרשמית, המדשדשת עדיין בפדגוגיה של המאות הקודמות".

אז מה למדנו:

שיש לנו כנסת מאוד יפה, שבישראל ביתינו יש נציגים נבונים מאוד.

ושאלה למחשבה: אז איך יהיה פעם שלום ? אם בתוך עמינו אנו כה מפולגים.

פרופסור גבריאל סלומון - חתן פרס ישראל לחקר החינוך

פרופסור סלומון נחשב לאחד מאנשי החינוך המובילים בגישור שבין התיאוריה למעשה. הוא מנסה ללא הרף לגשר בין תפיסותיו התיאורטיות ובין הניסיון שרכש ממחקריו הרבים והפרויקטים המעשיים שביזמתו. גישתו מאפשרת שילוב מאוזן בין טכנולוגיה לפדגוגיה ועיצוב של סביבות לימוד חדשות שבהן התיאוריות מיושמות הלכה למעשה. פרופ' סלומון קשוב גם לצורכי מדינת ישראל ופועל כל העת לקידום מערכת החינוך בישראל. (ציטוט נימוקי השופטים לקבלת פרס ישראל)

פרופסור סלומון ידוע בדעותיו השנונות ובקו מיוחד שהוא מוביל לפיו הכנסת טכנולוגיה ללא פדגוגיה מתאימה אינה משרתת את המטרה שלשמה הוכנסה הטכנולוגיה. פרופסור סלומון בעד הכנסת טכנולוגיה למערכת החינוך אבל לא בצורה עוורת, אלא בצורה מושכלת, הוא קורא לשימוש בטכנולוגיה במקומות בהם הטכנולוגיה תורמת לחקר , לעבודת צוות לאיסוף מידע ועיבודו.

פרופסור סלומון נחשב לחוקר אמיץ שאינו מהסס לטעון שהמלך עירום (כשהמלך אכן מסתובב עירום...).

שמענו שלוועדת החינוך ביישוב היה הכבוד להיפגש עם פרופסור סלומון (לפני כשנה) ולהזמין אותו לשיח יישובי, הוועדה ביקשה ממנו לתרום מניסיונו המכובד לפרויקט הניידים שביישוב.

הביקור לא יצא לפועל מסיבות שלא נרצה לפרט כאן בבלוג אולם נוכל לומר כי אינן תלויות כלל בפרופסור סלומון.

כעת לאחר פירסום ראיון עם הפרופסור ב"הארץ"

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1141239.html

הגיבה אחת המנהלות:

בתגובה לכתבה: פרופ' גבי סלומון, חתן פרס ישראל לחינוך: המחשב לא תורם ללמידה
	שם השולח:	אביבה בלאיש
	עיר:	פתח תקוה
	כתובת דוא"ל:	avi_va@bezeqint.net
	כותרת התגובה:	מנהלת בי"ס מתוקשב מסכימה עם כל מילה
	כמנהלת בי"ס, המוביל מהפכה חינוכית ומלמד בעזרת מחשב נייד לכל תלמיד אני מסכימה עם כל מילה שאומר פרופ` סלומון. ללא שינויי משמעותי בתפקידו המסורתי של המורה אין יתרון לטכנולוגיה ולמחשבים. חייבים להשקיע במורים ולטפח אותם כאנשים חושבים, שיחוללו שינוי משמעותי באיכות ההוראה, כל זמן שמטרות החינוך, מטרות ביה"ס ומטרות ההוראה הן עדיין שינון חומר לימודי המחשב לא מקדם ואולי מפריע. הוראה מתוקשבת מקדמת את הלומד כשהלמידה והמחשב אישים, מאפשרים ומנוצלים לחקר, לעבודת צוות, לאיסוף מידע, להצלבת מידע, לעיבודו וליישומו, למעשה המטרה היא עיסוק בידע, זו הפדגוגיה המודרנית אליה צריך לשאוף בניגוד לפדגוגיה הקודמת. השימוש במחשב האישי יבוא רק במקומות בו הוא יכול לתרום לקידום החשיבה, וההבניה של ידע חדש. יחד עם זאת צר לי שבתהליך המתפתח בבית ספרי ביקשתי את עצתו ועזרתו של פרופ` סלומון אך הוא ראה בי מטרידה, אם כך אני שואלת הכיצד נפרוץ אם הוא ואנשי האקדמיה שכמותו לא יתחברו לאיים של הצלחה בשדה וימנפו אותם.

ואנו שואלות:

האם האקדמיה נועדה "למנף" איים של הצלחה ? ואיזו הצלחה בדיוק ?

האם "המהפכה החינוכית והמחשב הנייד" הם במחיר של וויתור על ערכים וחוסר כבוד לאנשי חינוך שקוראים לתקשוב מושכל ?

למה התמונה אינה שלימה?

למה אנו רואות תמונה שונה מהתמונה שמורי בית הספר , משרד החינוך, המועצה וחוקרת מובילה מאוניברסיטת בר אילן רואים?

ואולי אנחנו טועות ?

למה יש 2 תמונות שונות:

תמונה א (אותה רואים הפדגוגים, המועצה, משרד החינוך, חוקרת מאוניברסיטת בר אילן)

על פי תמונה זו המצב נהדר, הפרויקט רץ כבר 4 שנים, הורים מורדים "הובסו", יש הישגים (לדעת המורות) הכתיבה יפה (בוורד) יש שקט בכיתה כי תמיד יש במה לשחק, הכל נראה כמו כיתת העתיד וכל המבקרים מתפעלים, המנהלת יכולה לשלוח מיילים אבל אי אפשר לעשות reply all, ומי שמוכן לשמוע על דור העתיד מוזמן לשמוע.

המחקר "כביכול" ממשיך אבל לא ידוע מה הוא חוקר , המורות הן שמדווחות למובילת המחקר, וגם מדריכות התקשוב של משרד החינוך. המחקר המנחה לא דורש הנחייה כי אם כולם בדעה אחת שהכל נפלא מה יש להנחות. הישגים מחקריים אולי יש אבל הם לא מדווחים ויש סימנים אותם אלה שהיו בשנה הראשונה סימנים לפוטנציאל, הילדים מתמצאים בתוכנות אופיס (או ואבוי אם לא ...מוגשות עבודות מודפסות... יש שקט בכיתה...)

תמונה ב (אותה רואים הורים ותלמידים)

על פי תמונה זו התלמידים מפסיקים לכתוב בכיתה ה, רוב העבודות מוגשות בקובץ וורד, אין חומרי הוראה בשפע אלא כמה קבצי משימות שבעיקר מפנות לספרים לעמודים מסוימים ולחוברות. הנושא העיקרי שפותח הוא נושא המנהיגות וזה פותח כבר בשנה ראשונה ולא התפתח מאז. אין חומרי הוראה של ממש רק בעיקר דפי שאלות ממוחזרים מהאינטרנט, אין יתרון לשימוש במחשב בעיקר חסרונות. סוחבים מחשב יום יום, אי אפשר לדעת אם יש קרינה או לא כי מודד מטעם ההורים לא מורשה למדוד . מורות מחליפות שמחות מאוד שיש מחשב בכיתה. הילדים מדווחים על התקדמות משמעותית ב COUNTER STRIK. ויש מבקרים כל שבוע בבית הספר שבאים לראות כיתה ממוחשבת ושומעים את דעת המנהלת והצוות ומתרשמים עמוקות מכך שיש מחשב נייד לכל אחד.

אז למה התמונות כל כך שונות?

2 סיבות קטנטנות:

1. מידע ועובדות של תמונה א מבוססות על מקור אחד בלבד: תמונה א מבוססת על מידע מהצוות החינוכי בלבד, הוא מדווח למנהלת ולחוקרת מבר אילן, הוא מדווח למשרד החינוך ולמועצה והכל נראה נפלא. תמונה א אינה בודקת את התלמידים, השאלונים שמועברים להם מידי שנה שואלים על חוות דעתם החיובית, האם זה עוזר. לא שואלים מה מפריע, לא שואלים מה הם חושבים באמת. ומימלא אין בדיוק מי שמנתח ומדווח. וגם כשידווח אל דאגה רק חיובי.

משרד החינוך שלח לקבוצת הורים מכתב המתאר את התוכנית, מי לדעתכם כתב את המכתב ? המפקחות ממשרד החינוך שמוזנות מהצוות החינוכי.

• לפי המכתב יש וועדת תקשוב יישובית, מעולם לא הייתה כזו
• לפי המכתב אין חובה לקנות מחשב, ואיך קוראים למכבש הלחצים על ההורים מצד המנהלות והמועצה והטקסים שעושים לילדים שלא קונים?
• לפי המכתב הנושא הנחקר הוא מחשב נייד מול נייח, זה לא נושא המחקר ויש מחקרים בודדים על כך בעולם כי האמצעי לא ממש מעניין.
• לפי המכתב נושא הקרינה טופל והמשרד ינחה את המועצה...הנושא אולי טופל אבל אין בדיקה אובייקטיבית לכך , המודד שהובא לא מקובל על ההורים. בכיתה אחת בבית הספר יש תלמידים שלומדים רק על סוללות בכיתה זו אין קרינה אלקטרומגנטית. בכיתות האחרות זה נתון לשיקול דעת המורה שממלא חושב שאין קרינה

2. אינטרסים (קונספירציה) : תמונה א מבוססת על אינטרסים משותפים לכל הגורמים, המועצה רוצה להציג תמונת הצלחה אחרת למה לבזבז את כספי התושבים. ההודעות באתר המועצה על הפרויט מראות רק מחקרים שהם בעד מחשב נייד. גם אותם מתרגמים רק באופן חיובי ולא נאמן למקור (ראה מחקר בנושא NECC ). בית הספר רוצה להציג תמונת הצלחה אחרת הורים יתלוננו ומשרד החינוך יתערב, משרד החינוך רוצה להציג מודל מצליח של הוראה מתוקשבת הוא סופר 5 שנים ויודיע בקול רמה על הצלחה כבירה. אוניברסיטת בר אילן רוצה להראות תוצאות של מחקר מצליח את מי מעניין מחקר על פרויקט שנכשל. אפילו גף ניסויים שותף לקונספירציה הזו- תשאלו את הגף הזה כמה בתי ספר נכשלו בניסוי ?

בקיצור זה פרויקט שנועד רק להצליח אין בו מקום לכשלון או ללמידה מכשלים.

אבל אל תרגישו לא בסדר אם אתם רואים את תמונה ב. גם הורים שראו תמונה א בשנה ראשונה ושניה מתחילים להתפכח. תשאלו את הורי החטיבה שלילדים יש קשיים בכתיבה, שהמחשב מתפרק...

התמונה יכולה להיות שלימה רק אם כל הגורמים המעורבים יהיו בה. רק ניהול שמתייחס לכל הגורמים ולא כופה דעת ולא מתייחס לכולם כאל צרכנים של מונופול יצליח באמת.

מה אתם חושבים?

מכתב מלשכת מנכ"ל משרד החינוך

ביולי 2009 נשלח מכתב לשר החינוך.

המכתב הועבר למנכ"ל משרד החינוך לטיפול. הנ"ל כתב על כך להורים חודשיים לאחר מכן.

בדצמבר 2009 התקבלה תשובה ממשרד החינוך, משרד המנכ"ל, התשובה דומה לזו שהתקבלה ממשרד מחוז מרכז. אין בה תשובה אלא מכבסה יפה של מילים. נראה שאותו אדם כותב את התשובות לכל מכתבי ההורים רק החתימות משתנות, כמו בכל מערכת הררכית (ומי שהיה בארגון גדול כמו הצבא יכול להבין...)

אז לפי משרד החינוך: אין קרינה זה טופל, התוכנית נפלאה, ובית הספר צועד במרץ קדימה למאה ה 21.

וכדי שנשתכנע סופי המכתב כלל התייחסות למחקר מטא (מחקר של כמה מחקרים ... אליבא ד משרד החינוך).

טוב אז קראנו את המחקר ואנחנו חייבות לציין זה ממש גולת הכותרת:

המחקר מנתח מאמרים שפורסמו (51) על למידה מרחוק ולמידה פנים אל פנים. המאמרים נאספו משנת 1966 עד 2002 ןהתוצאות הן : יש גם יתרונות ללמידה מרחוק .... התרגשנו פעמיים:

ראשית שנבחר מחקר שאינו רלוונטי ללמידה 1:1

שנית שנבחר מחקר שעוסק במידע הסטורי 1966...

מקסים, שמחנו לראות שמשרד החינוך כה מעודכן.

ועל זה נאמר : מי שמבין יודע. מ.ש.י ויש פה רק צד אחד שמבין וצד שני שלא מבין.

יחס בין מספר התלמידים למספר המחשבים האם זה רלוונטי?

בישראל יחס מחשב תלמידים הוא 1:17 כאשר במדינות מתקדמות כמו בריטניה היחס 1:2 הוא הטענה העיקרית היא שיחס מחשב תלמידים מהווה פרמטר המעיד על יכולתה של מערכת חינוך לאפשר הוראה מקוונת.

הפרמטר הנל אינו מהווה כיום פרמטר רלוונטי לטעמינו.

בעבר כאשר לא בכל בית היה מחשב ובבית הספר היו מחשבים ותוכנות ייעודיות הפרמטר הזה אכן היה רלוונטי. כיום כאשר בכל בית יש לפחות מחשב אחד, כאשר לכל תלמיד יש גישה למחשב וניסיון ברמה זו או אחרת הפרמטר שמודד גישה למחשב אינו רלוונטי.

בנוסף, למערכת החינוך אין כיום די תוכנות וחומרי הוראה המאפשרים למידה משמעותית , כזו שלא ניתן ליישמה ללא מחשב.

ונניח שמחר לכל תלמיד במערכת החינוך יהיה מחשב האם למערכת חינוך יש "מה לעשות" עם זה ?

האם יש לה מורים שידעו כיצד ליישם זאת ?

האם יש למערכת ניסיון והבנה איך מיישמים? איך לא נסחפים איך לא מיצרים דור עם לקויות ?

על פי סקר 12% מהבתים בישראל ללא מחשב כאשר 10% מגדירים עצמם כדתיים מסורתיים או חרדים.

הקטנת הפער הדיגיטלי והפיכת סביבת הלמידה לרלוונטית צריכה להתבסס על יותר מאשר מחשב לכל תלמיד, סביבת ההוראה צריכה לאפשר הוראה אחד על אחד קרי חומרי הוראה ותוכנות שאפשר להשתמש בהן להוראה ייחודית (גם אם אינן תוכנות ייעודיות) .

על המורים להיות מנוסים בהוראה 1 על 1, בניהול שיעור, ניהול משברים, בניית שיעור והבנה מתי יש למחשב תרומה ומתי זה למראית עין.

רכישת מחשב נייד לכל תלמיד היא יקרה, לא מוצדקת בשלב זה ונראה כי יהי יתרון גדול יותר במחשב לכל מורה והכשרה בהוראה מקוונת משמעותית .

יחס מחשב תלמידים בשלב הזה מעיד על סטטוס בלבד ותו לא.

מה אנחנו אוהבות בקיים ?

כדי לאזן את הפוסט הקודם ולהבהיר שיש צדדים טובים בקיים ולא הכל טעון שיפור ברצוננו להאיר ולהעיר ש:

1. המקרן בכיתה הלוח הנגלל והלאפטופ לכל מורה הם שינוי מבורך.

2. הקמפוס הלימודי במתכונתו הוא לא הטכנולוגיה הכי מתקדמת (קשה מעט לנווט ) אבל הוא נותן את השירותים שצריך כמו פורום שיעורי בית, חומרי הוראה, ואפשרות שיח. לפחות לאמהות זה שיפור משמעותי.

3. חומרי הוראה דיגיטליים זה שינוי מרענן אם כי במתכונתם הם בדיוק כמו חומרי ההוראה המודפסים אבל הנגישות הנוחות בהחלט משפרת את החוויה.

4. המאמץ של המורות לשפר ולרענן את חומרי ההוראה בהחלט מעודד, גם ברור לנו שזה לא מאמץ פשוט ולא מאוד נגיש מבחינת המורות.

5. האפשרות לגישה לקמפוס על פי ת.ז. של הורה מעט מגוחכת כי למעשה אין להורה מה לעשות שם הוא לא יכול לראות דבר אז רובינו נכנסים יחד עם הילדים.

בקיצור : התוכנית בכללה מהווה שיפור ללמידה המסורתית והלא דיגיטאלית ועם זאת מחשב הנייד לכל תלמיד לדעתינו יקר ולא תורם ביחס למחיר ולחסרונות שהוא מביא עימו.

אולי בעוד מספר שנים תהיה לו הצדקה לאחר שהמורים יתנסו וידעו להשתמש בו בכיתה בצורה המפיקה מן המחשב למידה אחרת עמוקה יותר כזו שלא ניתן להגיע אליה ללא מחשב לכל תלמיד.

האם אפשר לשפר את הקיים ?

חלקינו מתלבטות לגבי החטיבה בשנה הבאה, חלקינו מתלבטות אם לקנות מחשב בשנה הבאה אז חשבנו לנו בשקט מה היינו מציעות לשנות ולשפר בתכנית:

1. היינו מציעות שבית הספר עצמו ירכוש לאפטופים (חדשים או אפילו משומשים ממי שסיים חטיבה או מי שלא רוצה בלאפטופ). כך רק שיעורים שבאמת צריך לאפטופ כי יש למחשב יתרון משמעותי , רק שיעורים כאלה יתנהלו עם מחשבים אישיים לילדים.

מחשבים של בית הספר אופן טבעי יהיו ללא משחקים מותקנים, הרשת אומנם תהיה פתוחה אבל לזמן קצר יותר .

כמה פעמים צריך להשתמש בגוגל בשיעור? למה צריך להכנס לקמפוס לראות מה יהי בשיעור היום? המורה יכולה להקרין זאת על הלוח (ואגב לא הרבה מורות משתמשות באופציה של הגדרת הנלמד בשעור).

פתרון כזה עשוי לחסוך כסף רב להורים ולמועצה, ובנוסף לאזן את כמות הזמן מול מסך והשימוש במחשב כאשר אין בזה שום תועלת.

2. שבית הספר המועצה וההורים ישקיעו באיתור חומרי הוראה איכותיים, היום הנטל הזה הוא על כתיפי המורים ועל ההורים שמשלמים תשלומים מרצון ותשלומים מעוד יותר רצון. 30 שקל מ 500 תלמידים עבור חומרים זה די הרבה כסף...

3. שיהיה שיתוף אמיתי של הורים, של כאלה שרוצים לתרום ורוצים בדיאלוג. היום יו"ר וועד ההורים נבחר על ידי המנהלת וזה די ברור את מי הוא ישרת. שיחות שולחן עגול נערכת רק עם מי שעוד לא קנה מחשב או מי שהוא פוטנציאל לקנות מחשב בשנה הבאה.

הורים שקונים מחשב מאבדים מיידית את זכות ההבעה.

4. שתהיה הערכה מאוזנת של התוכנית, כיום מי שמעריך את התוכנית אילו המורים המנהלת מט"ח ומשרד החינוך, לילדים אין זכות הבעה ובטח לא להורים שקונים וחווים מה זה כשיש לילד בן 10 מחשב נייד.

אחרי השקעה תקציבית כל כך גדולה והשקעה מצד מורים די ברור שהמגמה תהיה להראות כמה זה טוב ולא כמה זה יעיל או האם אפשר לשפר.

הערכה מאוזנת תביא לשינויים רצויים, שיפור לא אומר שמה שהיה נכשל ! שיפור אומר שמה שהיה נעשה לפי מיטב הידע שהיה אז והיום יש יותר ידע...

במקום שמלמדים על חשיבה ביקורתית על עבודת חקר ועל תרומה לקהילה הגיע הזמן שחשיבה ביקורתית תהיה גם בגוף ראשון , שעבודת חקר תעשה על נושאים רלוונטיים של היישוב וגם ההבנה מה זו קהילה תתרחב מ "בית הזקנים ביישוב" או עמותה שמייצגת "מוגבלים" ל אנחנו בגוף ראשון, אנחנו קהילה.