מה משעשע הורים לתלמידים עם ניידים ?

הכי משעשע לקרוא עלינו בבלוגים אחרים,או כמו שהילדים אומרים מ ג נ י ב

מסתבר כי מורה "מתקדמת" (שנה בפרויקט עם מחשבים ניידים), מדריכת תקשוב של משרד החינוך (3 שנים בפרויקט עם ניידים ?) מרגישות שיש להן ניסיון עצום על פני הורים לתלמידים בפרויקט (יש הורים עם ניסיון של שלוש שנים, יש הורים עם נסיון של שנה , ויש אפילו ללא ניסיון אבל בעלי שאלות נבונות לא פחות...)

חפשו את הבלוג שלהן ותגלו מה חושבים על ההורים ? ולמה זה חשוב להפיץ זאת ?

קוראים לנו :
הורים מתנגדים- כי יש לנו דעה חיובית וגם ביקורת אז אנחנו "בטח" מתנגדים...
הורים שמרנים - כי אנחנו חושבים שמחשב נייד לילד בכיתה ה זה לא חיוני

לדעת מובילי הפרויקט, אי אפשר להמשיך אם הורים לילדים בכיתה ה לא יקנו מחשב! עתיד החינוך במדינת ישראל גם הוא בסיכון כי הפרויקט הניסוי ייעצר לפני שיוסקו מסקנות פדגוגיות חינוכיות (שלדעתינו כבר הוסקו... מיד כשהפרויקט החל) והכל על כתיפי ההורים השמרנים המתנגדים וה"לא קונים".

מבין השורות ולפעמים בעל פה קוראים לנו הורים בורים - כי חשבנו שקרינה מזיקה לילדים ושבכלל יש קרינה בכיתה. הרי ברור שהורים באופן אינם מבינים בקרינה, אינם יודעים לקרוא דוחות ...כי הורים זה עם אחר הם לא מורים, מדריכי תקשוב, מנהלי בית ספר הם לא חלק מעם סגולה הם סתם הורים...
אז מה אם הם מנהלים, עובדי מערכת החינוך, עובדי הייטק, סטודנטים, רופאים, עקרות בית, משתמשי ניידים ותיקים ועוד...
כנראה שלהיות הורה מבטל באופן מוחלט את היכולות האישיות...

ועכשיו ברצינות,

כולנו מאמינים שיש לשלב טכנולוגיה בבית הספר! אבל בצורה מושכלת מקשיבה ולומדת.
דווקא בכיתה ה' ? דווקא מחשב נייד ? דווקא בצורה הזו ? - לא בטוח ולאט לאט נראה ש: בטוח שלא...

חשוב להקשיב לכל השותפים: תלמידים, הורים, מורים, מנהלים, וכל שותף אחר (ספקי תוכנה וחומרה).

הנחת היסוד לפרויקט ניסויי צריכה להיות למידה מתמשכת (על ידי האזנה, התבוננות, הפקת לקחים).
זו גם הסיסמא היפה של מערכת החינוך : לומד מתמיד, כישורי המאה ה 21.
אז למה לא להשתמש בה ? כי קל יותר ללמד אותה ... אבל לא ללמוד לפיה ?
האם זו סיסמא שמתאימה רק לתלמידיםבמערכת החינוך - אבל לא למורים ולא למובילי התקשוב או הפרויקט...

כפפה ?

מה זה אומר מחשב נייד לילדים בכיתה ה

תודו, מחשב נייד עיסקי לילד בכיתה ה, זו לא תופעה נפוצה וזה לא נשמע "טבעי"...
התלהבנו, הרגשנו מתקדמים והסכמנו לקנות כי בית הספר מחייב.

בתחילת השנה התלהבנו יחד עם הילדים, הילדים חיכו ליום הלמידה עם המחשב, היו כאלו 3 בשבוע.
שגרת הלמידה לא השתנתה במיוחד, כבר בכיתה ד' הילדים עבדו עם אתר הלמידה הבית ספרי, נכנסו לפורומים, העבירו שיעורי בית וראו מצגות שהכינו המורות.
ל 95% מהתלמידים ממילא היה מחשב בבית כך שלרוב התלמידים היה מושג בכלי אופיס, בחיפוש באינטרנט וחלקם אפילו ידע להקים אתרים.
אז מה היה בכל זאת חדש?

1. למידה כיצד להשתמש בנייד להבדיל מנייח ( יום עבודה לדור החכמים)


2. הכרת תיקיות, איך שומרים, איך ניגשים (עוד יום עבודה לדור הזה)


3. הכרת כלי חיפוש (את רובם הם מכירים)


4. עבודות כיתה בעזרת המחשב, חיפוש מידע, כתיבת משימה, כניסה לאתרי למידה

עד כאן על מה שבית הספר נתן

וכעת על מה שהתלמידים לקחו:

1. התפתחה התמחות יוצאת דופן במספר משחקים בכיתה, counter strike


2. חלק מהתלמידים הגיעו מוקדם בבוקר כדי להוריד להעביר משחקים דרך אתר בית הספר


3. הייתה נגישות לסרטי פורנו, כן תתפלאו יש התעניינות גם בכיתה ה אם כי לא ברור אם הם "מבינים"


4. חברתית, התחילו לעבור הודעות נעימות ופחות נעימות דרך כלי התקשורת כמו מסנג'ר, אובו, סקייפ


5. ההפסקות התחילו להיות שיא האקשן, משחקים העברות, הימורים ועוד

כיון שזה דור חכם ומהיר, שהוריהם ומוריהם מתעכבים מעט אחריהם, לקח לנו ההורים זמן לחבר אחד ועוד אחד ולראות את תופעות הלואי.מצד אחד הרגשנו שיש יותר מה להציע ברמה הלימודית בכיתה, מאידך הבנו שהילדים פתחו למידה מקבילה בכיתה של נושאים וכלים שלא היו בכוונת המשורר.

בכל זאת היינו אופטימיים, לא ממש הכרנו את חומרי הלימוד, והמשכנו להתבונן. גילינו שגם אחר הצהריים החיים השתנו לחלוטין, אבל זה לפוסט נפרד.

אז איך היינו מסכמים את השנה ? הדעות חלוקות, חלק מההורים חושבים שהמחשב תרם לסדר וארגון אצל הילדים, חלק חושב שהילדים מקבלים הרבה יותר מאשר למידה מסורתית, חלק חושב שהילדים מאבדים מיומנויות כמו כתיבה ידנית, שתרבות העתק הדבק מצמצמת את מיומנותם לכתוב פסקה אחת שלא בעזרת וורד וכהנה וכהנה.

כנראה שתמיד תהיה יותר מדעה אחת ותמיד יהיו אילו שנוטים מאוד לתרומה ואחרים שמוטרדים מתופעות הלואי אבל כנראה שלא נדע כי נושא הקרינה והאיום כי הילדים חשופים למפגע בריאותי יצר סוג של הקצנה:

אם אי אפשר ללמוד בצורה בטוחה מי צריך את המחשב הזה?

מעניין כיצד תראה השנה הבאה.

האם גם אנחנו עוברים שינוי פארדיגמה ?

אנחנו קבוצת הורים לילדים הלומדים עם מחשבים ניידים ביישוב קטן, מבקשים לשתף בהרהורים שלנו לגבי למידה עם ניידים הנקראת גם ONE TO ONE,למידה 1X1, למידה אחד על אחד.

למידה עם מחשבים ניידים קיימת כבר לא מעט שנים בעולם, ישנם פרוייקטים גדולים ברחבי ארצות הברית באוסטרליה בדרום אמריקה ובאירופה. המפנה הגדול בלמידה עם מחשב נייד משוייך דווקא לעידן האינטרנט, העידן בו המחשב אינו רק כלי אישי אלא מאפשר עבודה שיתופית, הכרות גלובלית וחשיפה לעולם המידע העולמי.

ביישוב הקטן שלנו למידה בעזרת מחשב נייד החלה לפני שלוש שנים, תלמידי ו ז רכשו מחשבים ניידים בשיתוף עם המועצה המקומית, המורים צויידו במחשבים ניידים, הכיתות אובזרו במקרן ולוח הקרנה והתכנית יצאה לדרך.

רוב ההורים(כמונו) התלהבו מאוד מהפוטנציאל הגלום בה, אמצנו באהבה רבה הבענו אמון מלא ורכשנו מחשבים הקשבנו להבטחות הגלומות בתכנית :

•שיתוף הפעולה בין הרשות המקומית, בית-ספר, הורים, פיקוח על ידי גורם מקצועי מלווה.
•שילוב מחשבים ניידים בבתי-הספר לכל תלמיד ולכל מורה – תהליך המשקף מגמה שתלך ותגבר (בעתיד).
•לזמן לתלמידים תהליכי למידה יותר רלוונטיים, יותר עדכניים, יותר קרובים לעולם שלהם ויותר מעניינים; לאפשר למורים ליצור תהליכי הוראה כאלה.
• ליצור מוכנות ומוטיבציה גם בקרב התלמידים וגם בקרב צוותי ההוראה.
•לפתח בכולם ביטחון – שאפשר וכדאי (למרות הפער בין התלמידים למורים ולמרות הנתק בין בית-הספר לבית).

האמנו באמת ובתמים שהשמיים הם הגבול.

שיערנו שהלמידה בבית הספר וההוראה בבית הספר יעברו שינוי תפישה, שההורים יהיו שותפים לתהליך אם ברמת הידיעה בלבד או ברמה עמוקה יותר של שותפות שווה להתלבטויות שבדרך.
ידענו שאנחנו מצטרפים למסע מופלא, שאנחנו יוצאים לדרך חדשה יחד הגורמים החינוכיים המעורבים שגם עבורם הייתה זו התנסות חדשה לגמרי.

כעת 3 שנים אחרי, אנחנו יכולים להעיד על השינויים שאנו רואים כהורים: בבית הספר , בלמידה של ילדינו ובמערכת ההורית שלנו.
גילינו ששילוב מורחב של טכנולוגיה בבית הספר והבחירה הספציפית של הניידים יצרה תגובת שרשרת שחלחלה הרבה מעבר לתוכנית הלימודית בבית הספר.
גילינו שאנו מתלבטים וקשה לנו להחליט האם יש פה יותר מן החיוב או מן השלילה?

האם באמת יש תרומה ללמידה עם מחשב נייד בכל המקצועות שנבחרו?
האם יש מטרות מוגדרות ללמידה ולתכנית כולה?
האם מספיק לשים טכנולוגיה על השולחן כדי ליצור שינוי ?
האם יש מענה אמיתי להתלבטויות תקלות שעלו ועוד יעלו ?
האם המערכת משתנה משנה לשנה, לומדת, או רק טופחת לעצמה על השכם?
האם לנו כהורים יש תפקיד חדש ? לשאול שאלות?
האם יש לנו את הכלים כהורים להתמודד עם תופעות חדשות כמו הילד הולך לצופים עם המחשב הנייד, הילד מבקר חברים עם המחשב הנייד? לילד יש יד שלישית שהיא מחשב נייד...
מה חלקו של משרד החינוך בסיפור ? האם הוא מבקר ? תורם לתהליך ? או רק מגיש פרסי חינוך ?
ועוד רבות השאלות.

מצאנו עצמינו עוברים שינוי מהותי כהורים, וכך נולד הבלוג הזה.

יש לנו הרבה חומר למחשבה, נשתדל לשתף בהרהורינו, בכבוד, בענייניות, ברמה אינטליגנטית, בלי פרטים מיותרים, ומתוך מטרה לקדם את הלמידה המתוקשבת.