המכתב כלשונו כפי שכתב האב :
החיים כמסך - עוברים מתקשוב להקשבה
מכובדי בעלי הדעה, לאחר לבטים בחרתי להביע עמדתי באופן מתוקשב שכן התרשמתי שיש מעט מאוד הקשבה בנושא, ולמען האמת אם יש משהו שהייתי רוצה שהבן שלי ילמד זה לא להיות מתוקשב (שכן זה כבר זורם בגנים שלו כחלק מהעולם הדיגיטלי שכבר סובב אותו) אלא ילמד להקשיב, הקשבה פעילה, אמיתית .
כשהקשבתי לו, והוא אינו מודע לדעתי אמר שהוא אינו מעוניין ללמוד עם מחשב בכתה "זה צפוף מידי בכתה" אמר, וכשהוא צפה בשיעור מתוקשב הוא לא הבין את המטרה שכן המורה ביקשה מהתלמידים להיכנס לקמפוס לקרוא את יחידה מספר 6, שני עמודים ולענות על השאלות שמופיעות שם. מה הטעם הוא שאל אותי? יכולנו לעשות זאת בבית! אין לי תשובה בשבילו למישהו יש? כשאמרתי לו שהוא לא בהכרח יהיה חייב ללמוד עם מחשב שיש לו אפשרות בחירה הוא שאל אותי מה יש אפשרות כזו? אין לי תשובה בשבילו, למישהו יש?
עוד אמרתי לו שהעלות לכיתה ללימוד מתוקשב עומדת על כמאה חמישים אלף שקלים בשנה, ואם הוא יכול היה לבחור בכסף הזה שיעורי העשרה שבהם ילמדו גישור, תקשורת בינאישית, ילמדו להקשיב ! הוא אמר שהוא ישמח להמשיך עם המחברות ושוב שאל אם זה בכלל אפשרי? למישהו יש תשובה בשבילו?
האמת היא שהתשובה היחידה שאני יכול לענות לו כרגע שאף אחד לא באמת מקשיב, שהלימוד המתוקשב "מצטלם" יפה בשביל בית הספר והמועצה, הוא מציג אותו כבית ספר ניסויי ומוסיף לו טייטל חדש - מתוקשב ומתקדם ולכן הוא גם משווק את התוכנית באגרסיביות.
אני יכול לומר לו שבדרך לשם אפילו לא הקדישו מחשבה מה יעשו עם ילדים כמוהו שיבחרו לא ללמוד עם מחשב כי זו לא אופציה מבחינתם.
אני יכול לומר לו שאני אנסה לשלוח מייל לכל ההורים ולבקש מהם לשאול את השאלות הללו את עצמם ואת הילדים שלהם ולנהל איתם שיחה כנה, להסביר להם שבבתי ספר אחרים כשרוצים להציע חברות לילדה שיושבת בסוף הכיתה שולחים לה פתק מנייר ולא שולחים הודעה בפייסבוק.
אני יכול לבקש ממנו קצת סליחה על זה שכשהוא ואחיו היו תינוקות ורצינו קצת שקט תקענו אותם מול המסך עם בייבי איינשטיין ואחרי זה מול מסך מחשב בבית או מול ערוץ הילדים ולהגיד שיש להם אפשרות לפצות את הילדים שלהם עכשיו ולדאוג שגם בבית ספר לא יתקעו אותם מול מסך ובכך לצמצם את שעות המסך היומיות שלהם העמוסות גם כך לעייפה, ולעשות משהו אחר עם הכסף שלנו שיאפשר להם לראות ולהתבונן על העולם קצת אחרת ולא באמצעות האינטרנט.
ואולי להבין שהילדים שלנו מגיעים היום לגיל ההתבגרות מוקדם הרבה יותר מפעם בגלל סביבה מתוקשבת מידי!!! ולבחור לתת להם להנות מהילדות שלהם עוד קצת... לא רחוק היום שהם ילכו עם המחשב הנייד שלהם לעבודה ויכנסו למרוץ החיים, למה להתחיל בגיל 11?
אני אשמח במקרה הזה לתת שיעור לבן שלי בבחירות בחיים, בכך שלא תמיד צריך לבחור בדעת הרוב ולפחד להיות שונה, להיות נאמן לאמת שלך ולייצר אלטרנטיבה ראויה, אני כמובן לא רוצה שירגיש דחוי ומכיוון שבמקרה הזה יש לנו אפשרות בחירה אפשר לבקש להגדיר מסגרת אחרת למי שלא רוצה עוד מסך בבית, ולהשמיע קול אמיתי ולא מגמגם.
אז תשאלו את את הילדים שלכם תנו להם אפשרות בחירה ותקשיבו להם, ותקשיבו לעצמכם!
ותענו לעצמכם בכנות אם החלטתם כמוני לרכוש מחשב כי אתם מפחדים שהילד שלכם ירגיש דחוי למרות שאתם מרגישים שזה לא נכון ואפילו מיותר להתחיל כל כך מוקדם להיות צמוד למחשב נייד, ואם אתם מרגישים שזה מוקדם כרגע תגידו באופן שלא משתמע לשתי פנים כי אני הבטחתי לבן שלי שאני לא אתן לו להיות במיעוט והסברתי לו שכרגע אפשרות הבחירה היא רק לכאורה כי אף אחד לא באמת מקשיב!
אז אני לפחות אודה בפניו שאבא שלו לא יודע להילחם בתחנות רוח ושהפכתי להיות תושב פלצן במועצה בורגנית ופלצנית, שבטוחה שהיא יודעת מה יותר טוב לו ממנו או ממני, שהביאה אותי למצב של מלכוד שלא מאפשר לי באמת לבחור, ושאני מקווה שהוא יגדל ויידע לעשות עם זה משהו.
ולהסביר לו שיש הורים שלדעתי משקרים לעצמם כשהם מחפשים דברים טובים בזה ( כי אין שום דבר טוב במחשב צמוד לילד בגיל הזה, ושום דבר שאי אפשר ללמוד כרגע יותר טוב בלעדיו) ושבאמת בתוכם היו מאחלים לילדיהם חוויות ילדות אחרות, פחות ממוחשבות!
אבל אין להם באמת כח וזמן לצאת לרחובות ולהילחם עבור מה שהם מאמינים בו, ושרק נשאר לנו לקוות שהילדים שלנו יגדלו להיות יותר טובים מאיתנו ולהצליח איפה שאנחנו נכשלנו. ואולי עדיין לא נכשלנו ונוכל לגבש רוב בכתה שלא יהיה מוכן לרכוש מחשב וייגש לאביבה ויבין מה באמת החלופה שעומדת לרשותו ואז נוכיח לילדים שלנו ששינוי אפשרי לעשות כשלא מפחדים!!
בריאות ואושר - אסף אפרתי של יהלי
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
שלום אסף,
השבמחקקראתי בעניין רב את הבלוג שלכם, יוזמה מדהימה!
אני מורה, מחנכת בישוב הקטן הסמוך לישוב שלכם, אשר גם בו פועלת תוכנית התקשוב. אני גם רכזת התוכנית הזו בבית-ספרי.
מזמינה אותך לקרוא בבלוג שאני מנהלת בשנתיים האחרונות, מתעדת בו את חוויותי, תהיותי, קשיי ומחשבותי אודות התוכנית:
http://edureshet.ning.com/profiles/blog/list?user=1ue9lgdcvlwr9
אתה מעלה בפוסט שלך סוגיות מאוד חשובות לדעתי, אבל החשוב מכל הוא הדיאלוג בין ההורים והמורים, שהרי לכולנו עניין משותף ומטרה משותפת: להצמיח את דור העתיד. הילדים, הנוער, ילדינו - גם לי יש 4 כאלו, אשר יהוו את המדענים, הרופאים, הכדורגלנים, המנהיגים של המדינה היקרה הזו. ו - כן, כולנו רוצים כי יגדלו להיות אנשים טובים ומיטיבים.
נראה כי עד כאן אין בינינו חילוקי דיעות.
חילוקי הדיעות המאוד לגיטימיים בינינו, הם באשר לתכנים הנלמדים בביה"ס ובאשר לכלים בעזרתם נלמדים תכנים אלו.
אני חושבת כי מילת המפתח היא "איזון". לא להגזים לשום כיוון.
בקבוצות דיון שאנו מנהלים במחשב, אנו מקשיבים דרך אגב להרבה יותר ילדים מאשר אנו מקשיבים במהלך שיעור של 45 דקות בכיתה. . . כל ילד יכול לא רק להביע את דעתו אלא גם ללמוד להתייחס בכובד ראש ובכבוד לדברי חבריו. . .
מניסיוני, בשיעורים טובים בהם אני משלבת את המחשב בהוראה, יש המון חדוות למידה ועשייה, הרבה יותר מזו שצפיתי בה בהיותי מורה (טובה ורצינית), במהלך הרבה שנות הוראה בבי"ס ותיק וטוב ברעננה.
עבודת ההוראה שלי טובה בהרבה בשנתיים האחרונות, אני משקיעה המון מחשבה בתכנון השיעור, בחיפוש מגוון חומרי למידה הממחישים לתלמידים ברמות לימוד שונות, נושאים שונים הנלמדים בכיתה.
מסכימה איתך כי המחשב אינו חזות הכל. לו המערכת הייתה תלוייה בי, הילדים היו עוסקים הרבה שעות בציור, ריקוד, נגינה, שירה וספורט בביה"ס ולא בחוגים אחה"צ, אך אינני שרת החינוך של מדינת ישראל. . .
כן, אין זו בושה להכין את הילדים לעולם המצפה להם מיד עם תום לימודיהם בביה"ס ולכן חשוב לחשוף אותם לעבודה מושכלת עם מחשב בביה"ס.
אין זה מונע מאיתנו ההורים להציב גבולות מאוד ברורים גם בבית באשר לשעות הפעילות שלהם עם המחשב, שהרי אתה זה שאומר, כי כשאין לך כוח - אתה מוכן בשביל השקט בבית כי ייצמדו למכשירים האלקטרוניים למיניהם. . .
אצלנו - מתחילים את הלימוד עם הניידים רק בכיתה ו'.
גם אנחנו מתחבטים בשאלת המינוחן, אך ברור כי בשיעורים בהם יש למידה נכונה עם הניידים הלמידה היא מצויינת ונותנת מענה שלמידה מסורתית אינה נותנת.
אשמח להמשיך את הדיאלוג, אני מאמינה כי הוא הבסיס לקידומה של התוכנית הזו, אני חושבת כי אנו באמת חלוצים ההולכים לפני המחנה. מן התובנות, התהיות, המחשבות, הפתרונות שאנו נייצר במהלך השנים הקרובות - ילמדו התלמידים בדורות הבאים. נדמה לי כי לא רחוק היום בו יחליף מחשב נייד את המחברות וספרי הלימוד. טוב? רע? אינני יודעת, אך זה הכיוון ונראה כי לא ניתן לעוצרו.
כיף לקרוא את הבלוג שלכם!
להתראות,
רותי בן-ישי
שלום לרותי
השבמחקתודה על דבריך והדיאלוג עליו את מברכת.
הסוגיה מורכבת ממרכיבים רבים ביותר
טכנים,כלכליים , אקולוגיים , חינוכיים , תפיסות עולם , ותפיסות חברתיות - סוציאליות, הבטיים רגשיים , אחריות חברתית, חופש הביטוי, ועוד.
באשר להבט החינוכי - ודרכי הוראה של העיניין גם עליו דעות המומחים בתחום ההוראה - חלוקים ואין טעם להרחיב שכן באמת מטובי היוצרים החושבים שביננו נוקטים עמדות די מנוגדות.
אין מחלקות לכך שסוג הוראה זה מהווה מהפכה למורים קודם כל ואם אלו מוצאים עיניין והתחדשות - נהדר.
קימים פתרונות של כתות חכמות גם באוניברסטה ובכתות לימוד אחרות, שהחכמה בהם היא שימוש המורה באמצעים הטכנוליוגיים, אין הדבר אומר ניידות גם לתלמידים ולעיתים - נהפוך הוא . למרצה יש שליטה על הנעשה במחשבי הסטודנטים .
כאמור זוהי מהפכה למורים .
אין ברצוני להכנס למלכודת הנימוקים של כל אחד מהמרכיבים של הסוגיה אך דומני שבחברה שלנו יש בסיס ערכי די משותף שאומר דיאלוג, שקיפות, פתיחות , והקשבה , הקשבה , הקשבה.
התנגדויות לדרך מסויימת איננה דווקא מהעדר ידע או פחד משינוי , לעיתים היא דווקא מתוך הידע, ועמקות בנושא.
ההקשבה גם לרחשי הלב של השונה יכולה להביא דווקא להעצמה שלנו ושל ילדנו.
התקווה שלי היא נפש יעודי (ב"עיין"- בוחנת)פנימה
להיות עם חופשי בארצנו , גם בדעותינו. ארץ - מלשון רצון , ציון - מלשון ציוני דרך , וירושלים - מלשון שלום.
וגם אם פרזתי בציונות אינני צינית לגבי העיניין מתוך אמונתי באדם .
בברכה מרובה
ורד
חבל שאתה מנתב את האנרגיות שלך ושל בני ביתך בכיוון השלילי.
השבמחקבית ספר גנים היה פורץ דרך ובית ספר ניסוי זמן רב לפני שהוכנס פרויקט המחשבים.
גסות הרוח שלך במסווה של כתיבה אינטלקטואלית מעידה על האינטלגנציה הרגשית הרדודה שלך.
הכנסת בנך למלחמה האישית שלך מדברת בעד עצnה ומטילה ספק ביכולתך להבין מה טוב עבור ילדך.
שלום שלום ורד יקרה,
השבמחקאני שמחה להמשיך ולשוחח. . .
חושבת כי העבודה עם המחשב הנייד יכולה להשפיע ולהיטיב עם הלמידה של הילדים, במקביל לכך שהיא מיטיבה את ההוראה של המורים.
ראשית - יש חשיבות רבה מאוד ל"חדווה", "חדוות הלמידה" כמו גם "חדוות ההוראה".
שינית - המקור החשוב ביותר ללמידה הוא סקרנות, והמחשב הוא כלי מצויין היכול לתת ביטוי לסקרנות, מענה לסקרנות ובעיקר - מענה לשונות בין התלמידים, הרבה יותר מאשר יכולה לתת להם ה"למידה המסורתית".
אני שבה ואומרת, כי אין צורך ללמוד את כל המקצועות, במהלך כל שעות יום הלימודים עם המחשב הנייד. אך העובדה כי ייעשהב בו שימוש מושכל - תביא לחוויית למידה - הוראה המותאמת לעולם אליו יצאו הילדים בשנים הבאות.
לעיתים נדמה לי, כי חלקנו רואים את העולם כפי שמתנהל היום, מוצף תקשורת, ידע, רציני ומאיים - וחוששים ממנו, שואלים את עצמם: האם זה העולחם לתוכו אנו מגדלים את ילדינו? גם אני מלאה חששות מן העולם הזה, ממש כמוך וכמו הורים רבים, אך בהתנגדות להתאמת דרכי ההוראה - למידה, והתאמת חוויית ביה"ס לעולם המשתנה הזה - לא נפתור את הבעייה אלא נעצים אותה.
אני קוראת את דברי ההורים הכותבים בבלוג זה, אינני מוצאת נימוקים משכנעים כנגד הלמידה עם המחשבים. אני מוצאת הרבה חששות מן הלא ידוע ולא מוכר. חושבת כי טוב יהיה אם הורים יגיעו לשיעורים בהם מתקיימת למידה עם ניידים ויצפו בחווייה מקרוב. זכרי, אנחנו ביחד - ההורים והמורים (שגם הם הורים. . . ) - לטובת הילדים.
להת',
רותי בן-ישי.
בבקשה, בבקשה, כנסי, קראי קצת את הבלוג שלי. . .
הצנזורה עובדת?
השבמחקמה קרה לכל המלל שהופיע בבלוג?
קשה להתמודד עם דעות אחרות או סתם "כשל טכני"?
מטרת הבלוג הייתה תעוד הרהורים של הורים, התקווה הסמויה הייתה לפתוח בדיאלוג ולשמוע מגוון דעות.
השבמחקלא הייתה כוונה לנהל דו שיח רגשני... ומילים כמו גסות רוח, אינטליגנציה רדודה, הורים עקשים וטיפשים, קומץ הורים גסי רוח, רמיסת כבוד ושאר משפטי שדה הביאו אותנו לחשוב שמספיק להשאיר את הבלוג כלוח מודעות כי ממילא אין דיאלוג.
אז הצטמצמנו.