יום שבת, 31 ביולי 2010

מתקדמים ?

מקריאת התגובות לחלק מהפוסטים, לא ברור אם מתקדמים בדיאלוג קדימה או אחורה ?


איכשהו, הרבה טיעונים נשמעים מאוד אישיים ומאוד לא קשורים...
למשל וועד הורים יישובי? - אין דבר כזה, וגם אם יש וועד הורים בית ספרי( שיש לו אג'נדה) ממתי הוא הסמכות להחלטה בנושא דמוקרטי לחלוטין כמו תשלומים מרצון (על פי סעיף זה מבקשים תשלום הורים). גם אם הורה לא משלם , וזו זכותו המליאה, זכותו לקבל את השירות ללא תשלום כך כתוב בתקנון משרד החינוך (להזכירכם מרצון...).
למשל דמוקרטיה- ממתי חינוך חינם הוא דמוקרטיה ? נהפוך הוא אם אינך רושם לחינוך חינם אתה "נשפט".
אם הורים לא מתערבים בחינוך למתימטיקה ולמקצועות אחרים האם זו הצדקה לא להתערב בנושא תקשוב? במיוחד לאור העובדה שהם נדרשים לשלם עבור החינוך הזה ...

בנושא אישי, יש תגובות "מחנכות" קוראות לדמוקרטיה, לפתיחות, להפסיק את ההשמצות ( בשאר העולם קוראים לזה ביקורת או דעה ) ובאותו משפט הן משמיצות שופטות וחורצות את דינם של אלה שמואשמים בהשמצה...
תחסכו מאיתנו את ההיבט האישי, דברו לעניין כמו שהייתם רוצים לשמוע את ילדיכם מדברים לגופו של עניין.

אם יש משהו שלמדנו במשך השנתיים הללו הוא שהפוסל במומו פוסל.
בלי דיאלוג אמיתי אין שלום,
תבדקו אם אתם משיבים בדיאלוג או מונולוג.

חייה ותן לחיות, תן לחשוב אחרת גם אם יש ביקורת.

יום שלישי, 27 ביולי 2010

אופס...


ראיון עם הורה וראש המועצה בגלי צה"ל בתוכנית יהיה בסדר
החל מדקה 32
יהיה בסדר ?


יום ראשון, 11 ביולי 2010

האם אפשר לשפר את המצב הקיים ?

כיום אחרי 4 שנים בתוכנית יש משקעים לכל השותפים. יחד עם זאת לכל השותפים יש כוונות טובות גם אם לעיתים קשה כבר לראותן.
הפוסט הזה לא יציע פתרונות אלא ישאל את השאלות ויבקש ל"הקשיב" להצעות.

ראשית אנו מבקשות שהכתיבה תהיה מכובדת, ממוקדת וקצרה.
המטרה היא שכל אחד יביע עמדה ויתרום לשיפור. אנחנו לא מעונינות לשמוע על כל הכעסים ועל המשקעים מהעבר אנחנו רוצות לשמוע מה אפשר לעשות.
לא רוצות לשמוע על מצב רגשי של זה או אחרי, לא רוצות שיפוט, לא רוצות התבכיינות "שאני עושה הכל אבל ..." רוצות כתיבה נקייה מרגשות.

המצב נתון: יש אי אמון מצד כל הצדדים: הורים מורים, מנהלות, מועצה ותלמידים.
כרגע לא נתייחס לגורמים מתווכים כמו גוף מחקרי, ספקי תוכן וספקי חומרה להם יש אינטרסים אחרים.

השאלות:
1. האם ניתן לבנות תהליך בונה אמון בין הצדדים? (האם אתם מוכנים לוותר על המשקעים ולא להשתמש בהם)
2. האם אתם מוכנים להתייחס לכל הגורמים כשווים בתהליך מבלי לתת לאחד הגורמים יתרון ווטו?
3. מה הם הכללים שאתם מציעים לשיתוף פעולה?
4. מה הם הצעדים הראשונים שיש לבחון כדי להצליח? (רכישה, קרינה, בחירה, מדידה, מעקב שוטף,...)

תזכרו, זה טנגו, לאף צד אין פתרון "בית ספר" זו יצירה של כולנו וזו ההזדמנות של כולנו, אנחנו רוצים לגור כאן ולהמשיך להנות מאיכות חיים.

כתבו בקצור.

יום שלישי, 6 ביולי 2010

חם חם

מתחיל להיות חם.
הדיון בנושא הניידים ממשיך להתנהל...
מה שמעניין הוא שאחרי 4 שנים פלח המתנגדים הבולט הוא הורים שהתנסו בתוכנית וקשה לטעון כנגדם שהם יוצאים "כנגד" הבלתי נודע. הם פשוט יודעים.

תקראו את התגובה האחרונה למכתבו של אסף אפרתי.
זו דוגמא לכך שיש זרם בולט שיודע הכל, שברור לו שיש דרך אחת והיא שלו.

את הזרם הזה הבלוג הזה לא מייצג כי אנחנו עוד לא יודעות הכל, אנחנו עדיין מהרהרות ועוקבות, אנחנו מבינות שיש מגוון דעות.
הרהורים הם הרהורים ... גם אם הם של הורים ...

יום ראשון, 27 ביוני 2010

הרהורים של הורים לתלמיד כיתה ט' - 4 שנים בתוכנית

והנה המכתב כלשונו הורים לתלמיד כיתה ט 4 שנים בתוכנית (שימו לב אין אצבע מאשימה כלפי גורם ספציפי אלא מהרהורי הלב):

שלום לכולם ,

אנו הורים לילד המסיים בימים אלה בהצטיינות לימודית וחברתית את לימודיו בחטיבת הביניים "הראשונים" . ילד ללא קשיים שלמרות עובדה זו אנו חושבים שנגרם לו ולחבריו נזק בלתי הפיך בתחומים שונים , ומתנגדים באופן נחרץ לפרוייקט המיחשוב . כידוע לכם , זהו המחזור הראשון בו החלה תוכנית הלימודים באמצעות מחשבים ניידים מכיתה ו' ועד לסוף הלימודים בחטיבה . מכיון שכך , ילדינו הפכו למחזור ניסויי שאת חלק מתוצאות הניסוי הראוותני ניתן לראות בתווך המיידי וחלק , קרוב לוודאי שנוכל לראות בתווך של מספר שנים .

ברצוננו לשתף אתכם ולהעביר לכם מעט מחויתנו ונסיוננו האמיתיים ולא כאלה הניזונים משמועות . ברצוננו להדגיש , כי דעותינו תואמות ועומדות בהלימה רבה עם דעותיהם של רבים מהורי התלמידים האחרים (בדומה לתלמידים עצמם) המסיימים בימים אלה עם בננו הבכור את החטיבה .

ההיבט הבריאותי - העקרוני והחשוב מבין ההיבטים , לא מטופל כראוי ולפי בקשת ההורים . לא ניתנה להורים אפשרות להביא בודק קרינה מטעמם ועוצמות הקרינה שנתקבלו הן לפי בודק של המועצה שקבע שמדובר בעוצמות קרינה לפי התקן (למרות שמדובר בעוצמות קרינה שלפי התקנים האחרים בעולם נחשבות כגבוהות) . למרות שקיימת אפשרות להפחית את הקרינה והחשיפה אליה לא נעשה די - ככל הנראה משיקולים תקציביים .

את השלכותיה העתידיות של הקרינה מיותר להעלות בפניכם אבל את השלכותיה המיידיות כן נעלה על הכתב - כאבי ראש בלתי פוסקים של הילדים , גירויים בעיניים , מצמוצים וכיו"ב .

היבט בריאותי נוסף שלא נותנים עליו מספיק את הדעת הוא ההיבט האורטופדי - המחשב אינו מחליף את ספרי הלימוד של הילדים אלא נוסף עליהם. לכן , ילדינו נאלצים להיסחב כל יום עם ילקוט שמשקלו גדול וגם עם המחשב הנישא שגם לו משקל לא מבוטל .

נוסיף לדברים אלה את חוסר הפעילות הגופנית המלווה את הישיבה הממושכת מול מסך המחשב גם בשעות הלימודים , גם בשעות אחה"צ ולעיתים גם בהפסקות (מסיפורי הילדים ניתן ללמוד שלא תמיד הכיתות ננעלות בהפסקות ופעמים רבות הילדים נשארים מחוברים למחשב גם בהפסקות במקום לחלץ איברים ולהתאוורר) . לא נפרט על ליקויי היציבה ותנוחת הגוף בזמן הישיבה מול מסך המחשב .

ההיבט החברתי - הועלתה הדעה כי המחשב מפתח את הכישורים החברתיים וחושף את הילדים להתקשרויות חברתיות . הרשו לנו להעלות בפניכם את הדעה הנגדית והרווחת יותר שהמחשבים גרמו לילדים להיסגר בבתיהם ולדבר פחות בצורה ישירה עם חברים , פגעו רבות בכישורים החברתיים ובמיומנויות התקשורת החברתית של הילדים בגיל משמעותי וקריטי כל כך להתפתחותם הרגשית והחברתית . מדוע להם להתאמץ וללכת לחבריהם למפגש תקשורתי ישיר אם ניתנת להם האפשרות לשבת על הכסא , לשוחח ולהיפגש ברשת בכל זמן שיעלו על דעתם = בזמן השיעור , בהפסקות , בבית ?

ההיבט הלימודי - לא פעם נחשפנו להיפותיזה המנסה בדרך ערמומית ולא אמינה לשכנע אותנו ,ההורים , כי אם ילדינו לא ילמדו בדרך של הלמידה התוקשבת אז למעשה הם לומדים כפי שלמדו במילניום הקודם ואנחנו , ההורים , לא מאפשרים לילדינו ללמוד בדרך ששנות האלפיים יכולות

להציע להם ללמוד , להתפתח ולהתקדם . ברצוננו להפריך היפותיזה זו ולומר כי ילדינו לא זקוקים למחשבים הניידים כדי להיחשף למיטב הטכנולוגיה . בכל מקרה חלק ניכר ממשימותיהם הלימודיות מועלות ברשת ובחלקם הגדול על הילדים לעבוד מול המחשב ולגלות מיומנויות וכישורים לעבודה מול המחשב .

ההיבט התקציבי - מדובר בתקציבי עתק הניתנים ע"י המועצה , משרד החינוך ואנו ההורים . תקציבים המופנים לא רק לרכישת המחשבים הנישאים אלא גם לתחזוקתם השותפת ולתחזוקה של כל הציוד הנלווה אליהם . האם לא ראוי וכדאי להפנות חלק מתקציבים אלה ליוזמות אחרות נוספות ומעשירות בתחום החינוך ? ומדוע אנו ההורים צריכים לממן מיזם יקר זה ?

דברים אלה שהעלנו הם רק מעט מן הדברים המועלים בפיהם של הורים שלהם ניסיון עם הפרוייקט המדובר .

הדעות הללו הן דעות הרווחות הן בקרב הורי ילדי רביבים והן בקרב הורי ילדי גנים .

לפני מספר חודשים התקיים דיון בוועדת הכנסת . לצערנו , לא שמרנו את הפרוטוקול המלא של הוועדה אבל אנו מצרפים פרסום מהעיתון המתמצת בצורה עניינית את עיקרי הדברים שהועלו . לעיונכם .

אנו חושבים שהבעיה היא שאנו נוטים "להתקפל" פעמים רבות לנוכח לחץ חברתי המופעל עלינו כמו "הילד שלך יהיה במיעוט..." , "הוא ילמד בכיתה נפרדת..." וכיו"ב . אנו נוטים לנהוג כך כדי שלא לפגוע בילד הפרטי שלנו וכתוצאה מכך אנו מוותרים על דברים עקרוניים ומהותיים לחינוך והתפתחות ילדינו . אנו חושבים שמדובר בקבוצת הורים גדולה המתנגדת לפרוייקט ומהווה את הרוב המכריע של ההורים בבית ספר **** בפרט ובבתי הספר האחרים בישוב בכלל ולכן יש להתעקש על הדרישה לדבר הנכון והטוב ביותר עבור ילדינו ללא כניעה לגחמות וללחצים מגורם כזה או אחר .

בברכה ,

מיכל ואשר עצמוני


מסורת חדשה

בבית הספר שלנו מקובל לשלוח לכל ההורים בבת אחת מייל כאשר כתובות ההורים נמצאות בהעתק מוסתר (אי אפשר לראותן).
ואם חשבתם שזה נעשה מתוך כוונה להגן על הפרטיות ?
לא מדויק, בשנה שעברה זה לא היה.
לכל כיתה יש תפוצה משלה שידועה להורים ממילא, אבל כדי שלא ניתן יהיה לענות למורה או למנהלת (על ידי השב לכל) ולנהל דיון ציבורי (כיתתי) הוספה פונקציה חדישה מדהימה בקמפוס הלימודי. כאשר שולחים מייל מתוך הקמפוס אוטומטית הכתובות מושמות ב BCC.

גם זו דרך למנוע דיון ציבורי, לגיטימית או לא ? זה כנראה תלוי בהקשר.

ועל זה כתב צארלס סילברמן :
"הגיעה העת שמחנכים יבינו שאיך שהם מלמדים ומתנהגים עשוי להיות חשוב ממה שהם מלמדים"

ואנחנו גורסות הגיעה העת ש"מובילי התקשוב" יבינו שאת התקשוב (שימוש במחשב) המציאו הרבה לפניהם ...

הבלוג הזה נפתח לפני שנה וחצי כדי לאפשר שיח ציבורי מכובד, אנו מקוות שהוא יהווה דוגמא אחרת...

החיים כמסך - הרהורים של אבא לתלמיד העולה לכיתה ה'

המכתב כלשונו כפי שכתב האב :

החיים כמסך - עוברים מתקשוב להקשבה

מכובדי בעלי הדעה, לאחר לבטים בחרתי להביע עמדתי באופן מתוקשב שכן התרשמתי שיש מעט מאוד הקשבה בנושא, ולמען האמת אם יש משהו שהייתי רוצה שהבן שלי ילמד זה לא להיות מתוקשב (שכן זה כבר זורם בגנים שלו כחלק מהעולם הדיגיטלי שכבר סובב אותו) אלא ילמד להקשיב, הקשבה פעילה, אמיתית .

כשהקשבתי לו, והוא אינו מודע לדעתי אמר שהוא אינו מעוניין ללמוד עם מחשב בכתה "זה צפוף מידי בכתה" אמר, וכשהוא צפה בשיעור מתוקשב הוא לא הבין את המטרה שכן המורה ביקשה מהתלמידים להיכנס לקמפוס לקרוא את יחידה מספר 6, שני עמודים ולענות על השאלות שמופיעות שם. מה הטעם הוא שאל אותי? יכולנו לעשות זאת בבית! אין לי תשובה בשבילו למישהו יש? כשאמרתי לו שהוא לא בהכרח יהיה חייב ללמוד עם מחשב שיש לו אפשרות בחירה הוא שאל אותי מה יש אפשרות כזו? אין לי תשובה בשבילו, למישהו יש?

עוד אמרתי לו שהעלות לכיתה ללימוד מתוקשב עומדת על כמאה חמישים אלף שקלים בשנה, ואם הוא יכול היה לבחור בכסף הזה שיעורי העשרה שבהם ילמדו גישור, תקשורת בינאישית, ילמדו להקשיב ! הוא אמר שהוא ישמח להמשיך עם המחברות ושוב שאל אם זה בכלל אפשרי? למישהו יש תשובה בשבילו?

האמת היא שהתשובה היחידה שאני יכול לענות לו כרגע שאף אחד לא באמת מקשיב, שהלימוד המתוקשב "מצטלם" יפה בשביל בית הספר והמועצה, הוא מציג אותו כבית ספר ניסויי ומוסיף לו טייטל חדש - מתוקשב ומתקדם ולכן הוא גם משווק את התוכנית באגרסיביות.
אני יכול לומר לו שבדרך לשם אפילו לא הקדישו מחשבה מה יעשו עם ילדים כמוהו שיבחרו לא ללמוד עם מחשב כי זו לא אופציה מבחינתם.
אני יכול לומר לו שאני אנסה לשלוח מייל לכל ההורים ולבקש מהם לשאול את השאלות הללו את עצמם ואת הילדים שלהם ולנהל איתם שיחה כנה, להסביר להם שבבתי ספר אחרים כשרוצים להציע חברות לילדה שיושבת בסוף הכיתה שולחים לה פתק מנייר ולא שולחים הודעה בפייסבוק.
אני יכול לבקש ממנו קצת סליחה על זה שכשהוא ואחיו היו תינוקות ורצינו קצת שקט תקענו אותם מול המסך עם בייבי איינשטיין ואחרי זה מול מסך מחשב בבית או מול ערוץ הילדים ולהגיד שיש להם אפשרות לפצות את הילדים שלהם עכשיו ולדאוג שגם בבית ספר לא יתקעו אותם מול מסך ובכך לצמצם את שעות המסך היומיות שלהם העמוסות גם כך לעייפה, ולעשות משהו אחר עם הכסף שלנו שיאפשר להם לראות ולהתבונן על העולם קצת אחרת ולא באמצעות האינטרנט.

ואולי להבין שהילדים שלנו מגיעים היום לגיל ההתבגרות מוקדם הרבה יותר מפעם בגלל סביבה מתוקשבת מידי!!! ולבחור לתת להם להנות מהילדות שלהם עוד קצת... לא רחוק היום שהם ילכו עם המחשב הנייד שלהם לעבודה ויכנסו למרוץ החיים, למה להתחיל בגיל 11?
אני אשמח במקרה הזה לתת שיעור לבן שלי בבחירות בחיים, בכך שלא תמיד צריך לבחור בדעת הרוב ולפחד להיות שונה, להיות נאמן לאמת שלך ולייצר אלטרנטיבה ראויה, אני כמובן לא רוצה שירגיש דחוי ומכיוון שבמקרה הזה יש לנו אפשרות בחירה אפשר לבקש להגדיר מסגרת אחרת למי שלא רוצה עוד מסך בבית, ולהשמיע קול אמיתי ולא מגמגם.

אז תשאלו את את הילדים שלכם תנו להם אפשרות בחירה ותקשיבו להם, ותקשיבו לעצמכם!
ותענו לעצמכם בכנות אם החלטתם כמוני לרכוש מחשב כי אתם מפחדים שהילד שלכם ירגיש דחוי למרות שאתם מרגישים שזה לא נכון ואפילו מיותר להתחיל כל כך מוקדם להיות צמוד למחשב נייד, ואם אתם מרגישים שזה מוקדם כרגע תגידו באופן שלא משתמע לשתי פנים כי אני הבטחתי לבן שלי שאני לא אתן לו להיות במיעוט והסברתי לו שכרגע אפשרות הבחירה היא רק לכאורה כי אף אחד לא באמת מקשיב!

אז אני לפחות אודה בפניו שאבא שלו לא יודע להילחם בתחנות רוח ושהפכתי להיות תושב פלצן במועצה בורגנית ופלצנית, שבטוחה שהיא יודעת מה יותר טוב לו ממנו או ממני, שהביאה אותי למצב של מלכוד שלא מאפשר לי באמת לבחור, ושאני מקווה שהוא יגדל ויידע לעשות עם זה משהו.
ולהסביר לו שיש הורים שלדעתי משקרים לעצמם כשהם מחפשים דברים טובים בזה ( כי אין שום דבר טוב במחשב צמוד לילד בגיל הזה, ושום דבר שאי אפשר ללמוד כרגע יותר טוב בלעדיו) ושבאמת בתוכם היו מאחלים לילדיהם חוויות ילדות אחרות, פחות ממוחשבות!
אבל אין להם באמת כח וזמן לצאת לרחובות ולהילחם עבור מה שהם מאמינים בו, ושרק נשאר לנו לקוות שהילדים שלנו יגדלו להיות יותר טובים מאיתנו ולהצליח איפה שאנחנו נכשלנו. ואולי עדיין לא נכשלנו ונוכל לגבש רוב בכתה שלא יהיה מוכן לרכוש מחשב וייגש לאביבה ויבין מה באמת החלופה שעומדת לרשותו ואז נוכיח לילדים שלנו ששינוי אפשרי לעשות כשלא מפחדים!!

בריאות ואושר - אסף אפרתי של יהלי

יום שבת, 26 ביוני 2010

סימנים של קיץ

אחד מהסימנים לבוא הקיץ ביישוב שלנו הוא פתיחת הדיון בנושא רכישת נייד לתלמידים בכיתה ה'.
יש לנו סימן נוסף, איומי התפטרות ו"תחזיקו אותי כי אתם לא יכולים בלעדי" אבל לנושא זה לא נתייחס.

למרות רצונינו לסגור את הבלוג גילינו
  1. כי כל שנה הורים מתחבטים בשאלה לקנות או לא לקנות?
  2. בכל שנה מאז תחילת הפרויקט מספר ההורים ששואלים שאלות גדל.
  3. יש בעיה שנקראת העברת ידע. גוף הורים אינו מאורגן מלוכד או אוגר ידע וכך לקראת תחילת שנה רק ההורים לתלמידים העולים לה דנים בנושא והדיון גווע לאחר מספר חודשים.
  4. דווקא אחרי ההחלטה "לקנות או לא לקנות" מתחיל תהליך ארוך שמחייב מעורבות הורים עקב העובדה שהנייד מלווה את התלמיד גם בבית באופן טבעי יש השפעה מתמשכת וצריך לבחון, לשים גבולות ועוד.
אז באופן חגיגי, החלטנו על העברת השרביט לשכבת עולים ל ה' הבאה (תשע"א), בתקווה שדווקא הבלוג הזה ישמש בתהליך העברת ידע ואולי יחסוך חלק מהטעויות של "מתחילים" ...
ואולי ישמש גם מקום לדיון ציבורי מכובד
ואולי אולי ורק אולי ישמש בסיס ל"גישור" בין מערכת החינוך והצרכנים ?

יום ראשון, 24 בינואר 2010

האם יש תפנית באופק?

חשבנו לסגור את הבלוג כי סיימנו להרהר.
אבל...
יו"ר וועד הורים מרכזי בית ספר גנים בקשה מאיתנו לאפשר פנייה אנונימית דרך הבלוג, ואולי הבשורה בדרך אולי ההרהורים יהפכו לחלק משינויים ? מי יודע.

וזו לשון הפנייה:

שלום לכולם,

שמי פזית זיידמן יו"ר וועד ההורים של בית ספר "גנים".

במסגרת מאמץ מתמשך מצד כל הגורמים לשפר את הלמידה מתוקשבת בגני תקווה ואת הדיאלוג עם ההורים החלטתי השנה להזמין הורים מבי"ס "גנים" המעוניינים להשמיע מניסיונם בפרויקט, לשאול שאלות, להעלות חששות לקראת משך הפרויקט ולתת הצעות לשיפור ושידרוג.

התהליך ינוהל בצורה הבאה:

שלב א' מפגש הורים בו יועלו כל הרעיונות, הערות, השאלות, אתגרים ויתועדו.

שלב ב' יבוצע ניתוח וההערות יקובצו לפי נושאים ולפי עדיפויות ויישלחו לכל ההורים.

שלב ג' ייתקיים מפגש עבודה עם הצוות החינוכי, נציג הורים ונציגי המועצה על מנת לתת מענה לכל נושא.

שלב ד' יוצגו הפתרונות להורים בתקווה כי לא יישאר נושא ללא מענה.

כדי להקל על הפנייה ולא לחייב פנייה שמית אפשר לפנות אלי במייל ganim1to1@gmail.com

או להגיב אנונימית לפוסט הנוכחי.

המועד שנקבע לדיון הראשוני הוא יום ראשון, ה 7.02.10, בשעה 20:30 באולם הספורט בבי"ס "גנים". נא אשרו השתתפות כדי שנדע להיערך בהתאם.

בברכה פזית זיידמן

מוזמנים להגיב בבקשה.

יום שבת, 23 בינואר 2010

ככה יעשה לאיש אשר ירגיז את ***** ****ש

את פרטי הדיון כפי שכתבנו אפשר לקרוא בפרוטוקולי הכנסת.

צארלס סילברמן אמר:
"הגיעה העת שמחנכים יבינו שאיך שהם מלמדים ומתנהגים עשוי להיות חשוב ממה שהם מלמדים"

השבוע פורסם מייל לכל הורי אחד מבתי הספר המתאר את זוית הראייה של מנהלת בית הספר וגינוי להורים "המתנגדים לקדמה" לטענתה. לא נפרסם כאן את המייל, אנחנו משתדלים לשמור על לשון נקייה ואובייקטיבית.

אבל זו התגובה:

הדיון בנושא הניידים עבר כבר מזמן מפסים עיניניים לפסים אישיים. הפדגוגיה החינוך והתקשוב נזנחו ברגע בו המייל הפך לבמה של אדם אחד (כי אין REPLY ALL) המנגח את ההורים שאינם מתחנפים אלא מעיזים להביע דעה, מצוקה ובקשה שאינה תואמת את רצון המפלגה.
לא מוחמצת שום הזדמנות לצאת כנגד ההורים "המורדים" לכנות אותם מתנגדי הקדמה, בוגדים, לא הגונים ולא דוברי אמת. מה השלב הבא? לנדות הילדים ? להסיתם נגד ההורים ?

שאלות למחשבה:
1. מהי קידמה? - תלמיד עם נייד בכל זמן ובכל מקום ? האם הקידמה מושגת בקניית ניידים או יש גם משמעות לרכישת חומרי הוראה, לשימוש מושכל בניידים ולהפניית משאבים למקומות שאינם רק ציוד ציוד ציוד.
2. איך מכבדים הורים? - דוחים את בקשתם לשינוי? מפנים למשרד החינוך? צועקים עליהם מי אתם?
3. איך מחייאים את המאה ה 19 בעזרת כלים של המאה 21 ? - כותבים 100 פעם אני מקשיב, אני פתוח לדיאלוג, אני מחויב . ואם כותבים זאת הרבה פעמים במייל בבלוג במכתבים זה הופך למציאות...
4. מה זה חוסר יושר? - להביע את דעתך לגבי דעה כנגד המפלגה? לא לבקש שינויים כי הכל מושלם?
5. ומה ייעשה לאיש אשר ירגיז את ________ ?
6. מה זה קונסנזוס ? הסכמה של הורים מפוחדים? הסכמה של משרד החינוך "שנותן חסות" כי זה כל מה שהוא יכול לתת ?

האם בית הספר משבש את יחסי הקהילה, האם הוא משבש את היחסים של ההורים עם הילדים ?האם זה מה שאנחנו כהורים רוצים ? שיישוב מקסים ופורח יהפוך לשדה קרב מילולי? והכל בשם הקידמה, החינוך, השויוויון והקידום של ?

תתעוררו הורים . תושבים ? - זה של כולנו, כולנו בחרנו לגור כאן כי נאה המקום בעינינו, כולנו תושבי גאים של המקום, יש לנו הערכה גדולה למי שהביא המקום עד הלום.
הגיע הזמן להתעשת ולא לתת למכתבים להתפרצויות ולאווירת נגד לשסע את הקהילה, אין מקום למכתב מתלהם וחוצה כל גבול חינוכי, ומוסרי
אם זה מחיר הקידמה בואו נשאר "לא מתקדמים" אבל נשמור על האיפון, המחשב בבית, הבלקברי, הנטבוק...

ואם הפוסט הזה משקף את דעתכם- תגיבו במילה אחת אמת, ואם לא השמיעו דעתכם.
אנא השתמשו באנונימי כדי לא להופיע במיילים מתלהמים.


יום שלישי, 19 בינואר 2010

פגישה בוועדת החינוך של הכנסת

ב 19 לינואר 2010 התקיימה פגישה בוועדת החינוך של הכנסת בנושא פרויקט המחשבים היישובי.

וזה מה שסיפרו לנו בגוף ראשון:
זה היה ארוע חגיגי ומכבד, את הדיון ניהל בטעם רב ח"כ אלכס מילר סגן יו"ר הכנסת והחל מנובמבר 2009 יו"ר וועדת חינוך של הכנסת ה 18. זו הפעם הראשונה שפגשנו בו והתרשמנו מהחדות, מהענייניות ומהשאלות הנבונות.
בפגישה השתתפו נציגי משרד החינוך, נציגי המועצה, מנהלות בית הספר, מט"ח, מובילת המחקר, יו"ר וועד הורים ארצי, יו"ר וועד תלמידים ארצי, נציגת ארגון המורים ואולי שכחנו מישהו.

רוב הדיון נסוב סביב התחושה שההורים "מתנגדים" "דוחים" את הטכנולוגיה, מפריעים לנהל פרויקט שמכין את הילדים למאה ה 21.
משום מה קשה להתנתק מהנוסחה: מי שלא קונה הוא מתנגד... בפועל יש סיבות רבות למי שלא קונה.
היה רוב גדול לקואליצית המועצה, מנהלות בית הספר ומשרד החינוך, מבחינתם הפרויקט נפלא, הוא לא ניסוי כי הם כבר יודעים הכללללל. ראו התייחסות ל למה התמונה אינה שלימה - http://parents1to1.blogspot.com/2010/01/blog-post.html

קשה היה להסביר שפרויקט התקשוב כולל עוד חלקים חוץ מהנייד לתלמידים וכי עיקר התסכול של ההורים הוא על נייד לתלמידים ועל ניהול הפרויקט בפועל. הפרויקט מוצלח בעיני רוב ההורים, יש מקום לשיפור ועיקר המחלוקת היא הנייד לתלמידים תרומתו לא ברורה ? והחסרונות המתלווים לא מטופלים.
השאלות שנשאלו:
1. האם זה ניסוי ? פרויקט ? תכנית ?
2. מי אחראי ל 1 ?
3. איך התבצעה הרכישה ? (שעל פניה לפי דעת היועצת המשפטית שנכחה בוועדה אינה חוקית )
4. איך מתבצעת אפליה בין תלמידים באותה שכבה ( ח"כ אדרי)
היועצת המשפטית של וועדת החינוך טענה כי זה מהלך לא חוקי לגבות כסף מההורים גם אם זה מוגדר כתשלומי רשות כיון שגם לתשלומי רשות יש מגבלה. עוד טענה היועצת שיש חובה לידע את ההורים שאינם חייבים לשלם.
המנהלות ומשרד החינוך טענו שהם לא מעורבים בגבייה וכי הגבייה נעשית בהסכמה מליאה.
זה לא שכנע את היועצת המשפטית והיא מתכוונת לבדוק זאת ישירות עם משרד החינוך שמוביל מהלך לא חוקי.

די שכחו בדיון את נושא החינוך, לא היה פשוט לקבל תשובות מנומסות, המובילים של החינוך למאה ה21 התקשו מעט לשלוט בפרץ הרגשות.(שח"כ טיפל בה יפה מאוד). חבל שהישיבה לא צולמה כי אז ניתן היה לראות את ה"פרצופים" וההערות הבוטות של חלק מהנוכחים. כשיגיע פרוטוקול הישיבה הוא יפורסם כאן.

אנחנו מקווים שהוועדה תעזור בשינוי המתכונת ובנתיים לא נותר לנו אלא לסמוך על אשר עידן שאומר ""התלמידים כבר חוו את מהפכת המידע. הם כבר שם. הם פעילים ושוחים. אלו המורים ומערכת החינוך הרשמית, המדשדשת עדיין בפדגוגיה של המאות הקודמות".

אז מה למדנו:
שיש לנו כנסת מאוד יפה, שבישראל ביתינו יש נציגים נבונים מאוד.

ושאלה למחשבה: אז איך יהיה פעם שלום ? אם בתוך עמינו אנו כה מפולגים.

יום ראשון, 10 בינואר 2010

פרופסור גבריאל סלומון - חתן פרס ישראל לחקר החינוך

פרופסור סלומון נחשב לאחד מאנשי החינוך המובילים בגישור שבין התיאוריה למעשה. הוא מנסה ללא הרף לגשר בין תפיסותיו התיאורטיות ובין הניסיון שרכש ממחקריו הרבים והפרויקטים המעשיים שביזמתו. גישתו מאפשרת שילוב מאוזן בין טכנולוגיה לפדגוגיה ועיצוב של סביבות לימוד חדשות שבהן התיאוריות מיושמות הלכה למעשה. פרופ' סלומון קשוב גם לצורכי מדינת ישראל ופועל כל העת לקידום מערכת החינוך בישראל. (ציטוט נימוקי השופטים לקבלת פרס ישראל)

פרופסור סלומון ידוע בדעותיו השנונות ובקו מיוחד שהוא מוביל לפיו הכנסת טכנולוגיה ללא פדגוגיה מתאימה אינה משרתת את המטרה שלשמה הוכנסה הטכנולוגיה. פרופסור סלומון בעד הכנסת טכנולוגיה למערכת החינוך אבל לא בצורה עוורת, אלא בצורה מושכלת, הוא קורא לשימוש בטכנולוגיה במקומות בהם הטכנולוגיה תורמת לחקר , לעבודת צוות לאיסוף מידע ועיבודו.
פרופסור סלומון נחשב לחוקר אמיץ שאינו מהסס לטעון שהמלך עירום (כשהמלך אכן מסתובב עירום...).

שמענו שלוועדת החינוך ביישוב היה הכבוד להיפגש עם פרופסור סלומון (לפני כשנה) ולהזמין אותו לשיח יישובי, הוועדה ביקשה ממנו לתרום מניסיונו המכובד לפרויקט הניידים שביישוב.
הביקור לא יצא לפועל מסיבות שלא נרצה לפרט כאן בבלוג אולם נוכל לומר כי אינן תלויות כלל בפרופסור סלומון.

כעת לאחר פירסום ראיון עם הפרופסור ב"הארץ"
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1141239.html

הגיבה אחת המנהלות:
בתגובה לכתבה: פרופ' גבי סלומון, חתן פרס ישראל לחינוך: המחשב לא תורם ללמידה
שם השולח:אביבה בלאיש
עיר:פתח תקוה
כתובת דוא"ל:avi_va@bezeqint.net
כותרת התגובה:מנהלת בי"ס מתוקשב מסכימה עם כל מילה
כמנהלת בי"ס, המוביל מהפכה חינוכית ומלמד בעזרת מחשב נייד לכל תלמיד אני מסכימה עם כל מילה שאומר פרופ` סלומון.
ללא שינויי משמעותי בתפקידו המסורתי של המורה אין יתרון לטכנולוגיה ולמחשבים. חייבים להשקיע במורים ולטפח אותם כאנשים חושבים, שיחוללו שינוי משמעותי באיכות ההוראה, כל זמן שמטרות החינוך, מטרות ביה"ס ומטרות ההוראה הן עדיין שינון חומר לימודי המחשב לא מקדם ואולי מפריע.
הוראה מתוקשבת מקדמת את הלומד כשהלמידה והמחשב אישים, מאפשרים ומנוצלים לחקר, לעבודת צוות, לאיסוף מידע, להצלבת מידע, לעיבודו וליישומו, למעשה המטרה היא עיסוק בידע, זו הפדגוגיה המודרנית אליה צריך לשאוף בניגוד לפדגוגיה הקודמת. השימוש במחשב האישי יבוא רק במקומות בו הוא יכול לתרום לקידום החשיבה, וההבניה של ידע חדש.
יחד עם זאת צר לי שבתהליך המתפתח בבית ספרי ביקשתי את עצתו ועזרתו של פרופ` סלומון אך הוא ראה בי מטרידה, אם כך אני שואלת הכיצד נפרוץ אם הוא ואנשי האקדמיה שכמותו לא יתחברו לאיים של הצלחה בשדה וימנפו אותם.
ואנו שואלות:

האם האקדמיה נועדה "למנף" איים של הצלחה ? ואיזו הצלחה בדיוק ?
האם "המהפכה החינוכית והמחשב הנייד" הם במחיר של וויתור על ערכים וחוסר כבוד לאנשי חינוך שקוראים לתקשוב מושכל ?

יום שבת, 2 בינואר 2010

למה התמונה אינה שלימה?

למה אנו רואות תמונה שונה מהתמונה שמורי בית הספר , משרד החינוך, המועצה וחוקרת מובילה מאוניברסיטת בר אילן רואים?
ואולי אנחנו טועות ?

למה יש 2 תמונות שונות:
תמונה א (אותה רואים הפדגוגים, המועצה, משרד החינוך, חוקרת מאוניברסיטת בר אילן)
על פי תמונה זו המצב נהדר, הפרויקט רץ כבר 4 שנים, הורים מורדים "הובסו", יש הישגים (לדעת המורות) הכתיבה יפה (בוורד) יש שקט בכיתה כי תמיד יש במה לשחק, הכל נראה כמו כיתת העתיד וכל המבקרים מתפעלים, המנהלת יכולה לשלוח מיילים אבל אי אפשר לעשות reply all, ומי שמוכן לשמוע על דור העתיד מוזמן לשמוע.
המחקר "כביכול" ממשיך אבל לא ידוע מה הוא חוקר , המורות הן שמדווחות למובילת המחקר, וגם מדריכות התקשוב של משרד החינוך. המחקר המנחה לא דורש הנחייה כי אם כולם בדעה אחת שהכל נפלא מה יש להנחות. הישגים מחקריים אולי יש אבל הם לא מדווחים ויש סימנים אותם אלה שהיו בשנה הראשונה סימנים לפוטנציאל, הילדים מתמצאים בתוכנות אופיס (או ואבוי אם לא ...מוגשות עבודות מודפסות... יש שקט בכיתה...)

תמונה ב (אותה רואים הורים ותלמידים)
על פי תמונה זו התלמידים מפסיקים לכתוב בכיתה ה, רוב העבודות מוגשות בקובץ וורד, אין חומרי הוראה בשפע אלא כמה קבצי משימות שבעיקר מפנות לספרים לעמודים מסוימים ולחוברות. הנושא העיקרי שפותח הוא נושא המנהיגות וזה פותח כבר בשנה ראשונה ולא התפתח מאז. אין חומרי הוראה של ממש רק בעיקר דפי שאלות ממוחזרים מהאינטרנט, אין יתרון לשימוש במחשב בעיקר חסרונות. סוחבים מחשב יום יום, אי אפשר לדעת אם יש קרינה או לא כי מודד מטעם ההורים לא מורשה למדוד . מורות מחליפות שמחות מאוד שיש מחשב בכיתה. הילדים מדווחים על התקדמות משמעותית ב COUNTER STRIK. ויש מבקרים כל שבוע בבית הספר שבאים לראות כיתה ממוחשבת ושומעים את דעת המנהלת והצוות ומתרשמים עמוקות מכך שיש מחשב נייד לכל אחד.

אז למה התמונות כל כך שונות?
2 סיבות קטנטנות:

1. מידע ועובדות של תמונה א מבוססות על מקור אחד בלבד: תמונה א מבוססת על מידע מהצוות החינוכי בלבד, הוא מדווח למנהלת ולחוקרת מבר אילן, הוא מדווח למשרד החינוך ולמועצה והכל נראה נפלא. תמונה א אינה בודקת את התלמידים, השאלונים שמועברים להם מידי שנה שואלים על חוות דעתם החיובית, האם זה עוזר. לא שואלים מה מפריע, לא שואלים מה הם חושבים באמת. ומימלא אין בדיוק מי שמנתח ומדווח. וגם כשידווח אל דאגה רק חיובי.
משרד החינוך שלח לקבוצת הורים מכתב המתאר את התוכנית, מי לדעתכם כתב את המכתב ? המפקחות ממשרד החינוך שמוזנות מהצוות החינוכי.
  • לפי המכתב יש וועדת תקשוב יישובית, מעולם לא הייתה כזו
  • לפי המכתב אין חובה לקנות מחשב, ואיך קוראים למכבש הלחצים על ההורים מצד המנהלות והמועצה והטקסים שעושים לילדים שלא קונים?
  • לפי המכתב הנושא הנחקר הוא מחשב נייד מול נייח, זה לא נושא המחקר ויש מחקרים בודדים על כך בעולם כי האמצעי לא ממש מעניין.
  • לפי המכתב נושא הקרינה טופל והמשרד ינחה את המועצה...הנושא אולי טופל אבל אין בדיקה אובייקטיבית לכך , המודד שהובא לא מקובל על ההורים. בכיתה אחת בבית הספר יש תלמידים שלומדים רק על סוללות בכיתה זו אין קרינה אלקטרומגנטית. בכיתות האחרות זה נתון לשיקול דעת המורה שממלא חושב שאין קרינה

2. אינטרסים (קונספירציה) : תמונה א מבוססת על אינטרסים משותפים לכל הגורמים, המועצה רוצה להציג תמונת הצלחה אחרת למה לבזבז את כספי התושבים. ההודעות באתר המועצה על הפרויט מראות רק מחקרים שהם בעד מחשב נייד. גם אותם מתרגמים רק באופן חיובי ולא נאמן למקור (ראה מחקר בנושא NECC ). בית הספר רוצה להציג תמונת הצלחה אחרת הורים יתלוננו ומשרד החינוך יתערב, משרד החינוך רוצה להציג מודל מצליח של הוראה מתוקשבת הוא סופר 5 שנים ויודיע בקול רמה על הצלחה כבירה. אוניברסיטת בר אילן רוצה להראות תוצאות של מחקר מצליח את מי מעניין מחקר על פרויקט שנכשל. אפילו גף ניסויים שותף לקונספירציה הזו- תשאלו את הגף הזה כמה בתי ספר נכשלו בניסוי ?

בקיצור זה פרויקט שנועד רק להצליח אין בו מקום לכשלון או ללמידה מכשלים.

אבל אל תרגישו לא בסדר אם אתם רואים את תמונה ב. גם הורים שראו תמונה א בשנה ראשונה ושניה מתחילים להתפכח. תשאלו את הורי החטיבה שלילדים יש קשיים בכתיבה, שהמחשב מתפרק...

התמונה יכולה להיות שלימה רק אם כל הגורמים המעורבים יהיו בה. רק ניהול שמתייחס לכל הגורמים ולא כופה דעת ולא מתייחס לכולם כאל צרכנים של מונופול יצליח באמת.

מה אתם חושבים?