מכתב מלשכת מנכ"ל משרד החינוך

ביולי 2009 נשלח מכתב לשר החינוך.

המכתב הועבר למנכ"ל משרד החינוך לטיפול. הנ"ל כתב על כך להורים חודשיים לאחר מכן.

בדצמבר 2009 התקבלה תשובה ממשרד החינוך, משרד המנכ"ל, התשובה דומה לזו שהתקבלה ממשרד מחוז מרכז. אין בה תשובה אלא מכבסה יפה של מילים. נראה שאותו אדם כותב את התשובות לכל מכתבי ההורים רק החתימות משתנות, כמו בכל מערכת הררכית (ומי שהיה בארגון גדול כמו הצבא יכול להבין...)

אז לפי משרד החינוך: אין קרינה זה טופל, התוכנית נפלאה, ובית הספר צועד במרץ קדימה למאה ה 21.

וכדי שנשתכנע סופי המכתב כלל התייחסות למחקר מטא (מחקר של כמה מחקרים ... אליבא ד משרד החינוך).

טוב אז קראנו את המחקר ואנחנו חייבות לציין זה ממש גולת הכותרת:

המחקר מנתח מאמרים שפורסמו (51) על למידה מרחוק ולמידה פנים אל פנים. המאמרים נאספו משנת 1966 עד 2002 ןהתוצאות הן : יש גם יתרונות ללמידה מרחוק .... התרגשנו פעמיים:

ראשית שנבחר מחקר שאינו רלוונטי ללמידה 1:1

שנית שנבחר מחקר שעוסק במידע הסטורי 1966...

מקסים, שמחנו לראות שמשרד החינוך כה מעודכן.

ועל זה נאמר : מי שמבין יודע. מ.ש.י ויש פה רק צד אחד שמבין וצד שני שלא מבין.

יחס בין מספר התלמידים למספר המחשבים האם זה רלוונטי?

בישראל יחס מחשב תלמידים הוא 1:17 כאשר במדינות מתקדמות כמו בריטניה היחס 1:2 הוא הטענה העיקרית היא שיחס מחשב תלמידים מהווה פרמטר המעיד על יכולתה של מערכת חינוך לאפשר הוראה מקוונת.

הפרמטר הנל אינו מהווה כיום פרמטר רלוונטי לטעמינו.

בעבר כאשר לא בכל בית היה מחשב ובבית הספר היו מחשבים ותוכנות ייעודיות הפרמטר הזה אכן היה רלוונטי. כיום כאשר בכל בית יש לפחות מחשב אחד, כאשר לכל תלמיד יש גישה למחשב וניסיון ברמה זו או אחרת הפרמטר שמודד גישה למחשב אינו רלוונטי.

בנוסף, למערכת החינוך אין כיום די תוכנות וחומרי הוראה המאפשרים למידה משמעותית , כזו שלא ניתן ליישמה ללא מחשב.

ונניח שמחר לכל תלמיד במערכת החינוך יהיה מחשב האם למערכת חינוך יש "מה לעשות" עם זה ?

האם יש לה מורים שידעו כיצד ליישם זאת ?

האם יש למערכת ניסיון והבנה איך מיישמים? איך לא נסחפים איך לא מיצרים דור עם לקויות ?

על פי סקר 12% מהבתים בישראל ללא מחשב כאשר 10% מגדירים עצמם כדתיים מסורתיים או חרדים.

הקטנת הפער הדיגיטלי והפיכת סביבת הלמידה לרלוונטית צריכה להתבסס על יותר מאשר מחשב לכל תלמיד, סביבת ההוראה צריכה לאפשר הוראה אחד על אחד קרי חומרי הוראה ותוכנות שאפשר להשתמש בהן להוראה ייחודית (גם אם אינן תוכנות ייעודיות) .

על המורים להיות מנוסים בהוראה 1 על 1, בניהול שיעור, ניהול משברים, בניית שיעור והבנה מתי יש למחשב תרומה ומתי זה למראית עין.

רכישת מחשב נייד לכל תלמיד היא יקרה, לא מוצדקת בשלב זה ונראה כי יהי יתרון גדול יותר במחשב לכל מורה והכשרה בהוראה מקוונת משמעותית .

יחס מחשב תלמידים בשלב הזה מעיד על סטטוס בלבד ותו לא.

מה אנחנו אוהבות בקיים ?

כדי לאזן את הפוסט הקודם ולהבהיר שיש צדדים טובים בקיים ולא הכל טעון שיפור ברצוננו להאיר ולהעיר ש:

1. המקרן בכיתה הלוח הנגלל והלאפטופ לכל מורה הם שינוי מבורך.

2. הקמפוס הלימודי במתכונתו הוא לא הטכנולוגיה הכי מתקדמת (קשה מעט לנווט ) אבל הוא נותן את השירותים שצריך כמו פורום שיעורי בית, חומרי הוראה, ואפשרות שיח. לפחות לאמהות זה שיפור משמעותי.

3. חומרי הוראה דיגיטליים זה שינוי מרענן אם כי במתכונתם הם בדיוק כמו חומרי ההוראה המודפסים אבל הנגישות הנוחות בהחלט משפרת את החוויה.

4. המאמץ של המורות לשפר ולרענן את חומרי ההוראה בהחלט מעודד, גם ברור לנו שזה לא מאמץ פשוט ולא מאוד נגיש מבחינת המורות.

5. האפשרות לגישה לקמפוס על פי ת.ז. של הורה מעט מגוחכת כי למעשה אין להורה מה לעשות שם הוא לא יכול לראות דבר אז רובינו נכנסים יחד עם הילדים.

בקיצור : התוכנית בכללה מהווה שיפור ללמידה המסורתית והלא דיגיטאלית ועם זאת מחשב הנייד לכל תלמיד לדעתינו יקר ולא תורם ביחס למחיר ולחסרונות שהוא מביא עימו.

אולי בעוד מספר שנים תהיה לו הצדקה לאחר שהמורים יתנסו וידעו להשתמש בו בכיתה בצורה המפיקה מן המחשב למידה אחרת עמוקה יותר כזו שלא ניתן להגיע אליה ללא מחשב לכל תלמיד.

האם אפשר לשפר את הקיים ?

חלקינו מתלבטות לגבי החטיבה בשנה הבאה, חלקינו מתלבטות אם לקנות מחשב בשנה הבאה אז חשבנו לנו בשקט מה היינו מציעות לשנות ולשפר בתכנית:

1. היינו מציעות שבית הספר עצמו ירכוש לאפטופים (חדשים או אפילו משומשים ממי שסיים חטיבה או מי שלא רוצה בלאפטופ). כך רק שיעורים שבאמת צריך לאפטופ כי יש למחשב יתרון משמעותי , רק שיעורים כאלה יתנהלו עם מחשבים אישיים לילדים.

מחשבים של בית הספר אופן טבעי יהיו ללא משחקים מותקנים, הרשת אומנם תהיה פתוחה אבל לזמן קצר יותר .

כמה פעמים צריך להשתמש בגוגל בשיעור? למה צריך להכנס לקמפוס לראות מה יהי בשיעור היום? המורה יכולה להקרין זאת על הלוח (ואגב לא הרבה מורות משתמשות באופציה של הגדרת הנלמד בשעור).

פתרון כזה עשוי לחסוך כסף רב להורים ולמועצה, ובנוסף לאזן את כמות הזמן מול מסך והשימוש במחשב כאשר אין בזה שום תועלת.

2. שבית הספר המועצה וההורים ישקיעו באיתור חומרי הוראה איכותיים, היום הנטל הזה הוא על כתיפי המורים ועל ההורים שמשלמים תשלומים מרצון ותשלומים מעוד יותר רצון. 30 שקל מ 500 תלמידים עבור חומרים זה די הרבה כסף...

3. שיהיה שיתוף אמיתי של הורים, של כאלה שרוצים לתרום ורוצים בדיאלוג. היום יו"ר וועד ההורים נבחר על ידי המנהלת וזה די ברור את מי הוא ישרת. שיחות שולחן עגול נערכת רק עם מי שעוד לא קנה מחשב או מי שהוא פוטנציאל לקנות מחשב בשנה הבאה.

הורים שקונים מחשב מאבדים מיידית את זכות ההבעה.

4. שתהיה הערכה מאוזנת של התוכנית, כיום מי שמעריך את התוכנית אילו המורים המנהלת מט"ח ומשרד החינוך, לילדים אין זכות הבעה ובטח לא להורים שקונים וחווים מה זה כשיש לילד בן 10 מחשב נייד.

אחרי השקעה תקציבית כל כך גדולה והשקעה מצד מורים די ברור שהמגמה תהיה להראות כמה זה טוב ולא כמה זה יעיל או האם אפשר לשפר.

הערכה מאוזנת תביא לשינויים רצויים, שיפור לא אומר שמה שהיה נכשל ! שיפור אומר שמה שהיה נעשה לפי מיטב הידע שהיה אז והיום יש יותר ידע...

במקום שמלמדים על חשיבה ביקורתית על עבודת חקר ועל תרומה לקהילה הגיע הזמן שחשיבה ביקורתית תהיה גם בגוף ראשון , שעבודת חקר תעשה על נושאים רלוונטיים של היישוב וגם ההבנה מה זו קהילה תתרחב מ "בית הזקנים ביישוב" או עמותה שמייצגת "מוגבלים" ל אנחנו בגוף ראשון, אנחנו קהילה.