מכתב מלשכת מנכ"ל משרד החינוך

ביולי 2009 נשלח מכתב לשר החינוך.

המכתב הועבר למנכ"ל משרד החינוך לטיפול. הנ"ל כתב על כך להורים חודשיים לאחר מכן.

בדצמבר 2009 התקבלה תשובה ממשרד החינוך, משרד המנכ"ל, התשובה דומה לזו שהתקבלה ממשרד מחוז מרכז. אין בה תשובה אלא מכבסה יפה של מילים. נראה שאותו אדם כותב את התשובות לכל מכתבי ההורים רק החתימות משתנות, כמו בכל מערכת הררכית (ומי שהיה בארגון גדול כמו הצבא יכול להבין...)

אז לפי משרד החינוך: אין קרינה זה טופל, התוכנית נפלאה, ובית הספר צועד במרץ קדימה למאה ה 21.

וכדי שנשתכנע סופי המכתב כלל התייחסות למחקר מטא (מחקר של כמה מחקרים ... אליבא ד משרד החינוך).

טוב אז קראנו את המחקר ואנחנו חייבות לציין זה ממש גולת הכותרת:

המחקר מנתח מאמרים שפורסמו (51) על למידה מרחוק ולמידה פנים אל פנים. המאמרים נאספו משנת 1966 עד 2002 ןהתוצאות הן : יש גם יתרונות ללמידה מרחוק .... התרגשנו פעמיים:

ראשית שנבחר מחקר שאינו רלוונטי ללמידה 1:1

שנית שנבחר מחקר שעוסק במידע הסטורי 1966...

מקסים, שמחנו לראות שמשרד החינוך כה מעודכן.

ועל זה נאמר : מי שמבין יודע. מ.ש.י ויש פה רק צד אחד שמבין וצד שני שלא מבין.

יחס בין מספר התלמידים למספר המחשבים האם זה רלוונטי?

בישראל יחס מחשב תלמידים הוא 1:17 כאשר במדינות מתקדמות כמו בריטניה היחס 1:2 הוא הטענה העיקרית היא שיחס מחשב תלמידים מהווה פרמטר המעיד על יכולתה של מערכת חינוך לאפשר הוראה מקוונת.

הפרמטר הנל אינו מהווה כיום פרמטר רלוונטי לטעמינו.

בעבר כאשר לא בכל בית היה מחשב ובבית הספר היו מחשבים ותוכנות ייעודיות הפרמטר הזה אכן היה רלוונטי. כיום כאשר בכל בית יש לפחות מחשב אחד, כאשר לכל תלמיד יש גישה למחשב וניסיון ברמה זו או אחרת הפרמטר שמודד גישה למחשב אינו רלוונטי.

בנוסף, למערכת החינוך אין כיום די תוכנות וחומרי הוראה המאפשרים למידה משמעותית , כזו שלא ניתן ליישמה ללא מחשב.

ונניח שמחר לכל תלמיד במערכת החינוך יהיה מחשב האם למערכת חינוך יש "מה לעשות" עם זה ?

האם יש לה מורים שידעו כיצד ליישם זאת ?

האם יש למערכת ניסיון והבנה איך מיישמים? איך לא נסחפים איך לא מיצרים דור עם לקויות ?

על פי סקר 12% מהבתים בישראל ללא מחשב כאשר 10% מגדירים עצמם כדתיים מסורתיים או חרדים.

הקטנת הפער הדיגיטלי והפיכת סביבת הלמידה לרלוונטית צריכה להתבסס על יותר מאשר מחשב לכל תלמיד, סביבת ההוראה צריכה לאפשר הוראה אחד על אחד קרי חומרי הוראה ותוכנות שאפשר להשתמש בהן להוראה ייחודית (גם אם אינן תוכנות ייעודיות) .

על המורים להיות מנוסים בהוראה 1 על 1, בניהול שיעור, ניהול משברים, בניית שיעור והבנה מתי יש למחשב תרומה ומתי זה למראית עין.

רכישת מחשב נייד לכל תלמיד היא יקרה, לא מוצדקת בשלב זה ונראה כי יהי יתרון גדול יותר במחשב לכל מורה והכשרה בהוראה מקוונת משמעותית .

יחס מחשב תלמידים בשלב הזה מעיד על סטטוס בלבד ותו לא.

מה אנחנו אוהבות בקיים ?

כדי לאזן את הפוסט הקודם ולהבהיר שיש צדדים טובים בקיים ולא הכל טעון שיפור ברצוננו להאיר ולהעיר ש:

1. המקרן בכיתה הלוח הנגלל והלאפטופ לכל מורה הם שינוי מבורך.

2. הקמפוס הלימודי במתכונתו הוא לא הטכנולוגיה הכי מתקדמת (קשה מעט לנווט ) אבל הוא נותן את השירותים שצריך כמו פורום שיעורי בית, חומרי הוראה, ואפשרות שיח. לפחות לאמהות זה שיפור משמעותי.

3. חומרי הוראה דיגיטליים זה שינוי מרענן אם כי במתכונתם הם בדיוק כמו חומרי ההוראה המודפסים אבל הנגישות הנוחות בהחלט משפרת את החוויה.

4. המאמץ של המורות לשפר ולרענן את חומרי ההוראה בהחלט מעודד, גם ברור לנו שזה לא מאמץ פשוט ולא מאוד נגיש מבחינת המורות.

5. האפשרות לגישה לקמפוס על פי ת.ז. של הורה מעט מגוחכת כי למעשה אין להורה מה לעשות שם הוא לא יכול לראות דבר אז רובינו נכנסים יחד עם הילדים.

בקיצור : התוכנית בכללה מהווה שיפור ללמידה המסורתית והלא דיגיטאלית ועם זאת מחשב הנייד לכל תלמיד לדעתינו יקר ולא תורם ביחס למחיר ולחסרונות שהוא מביא עימו.

אולי בעוד מספר שנים תהיה לו הצדקה לאחר שהמורים יתנסו וידעו להשתמש בו בכיתה בצורה המפיקה מן המחשב למידה אחרת עמוקה יותר כזו שלא ניתן להגיע אליה ללא מחשב לכל תלמיד.

האם אפשר לשפר את הקיים ?

חלקינו מתלבטות לגבי החטיבה בשנה הבאה, חלקינו מתלבטות אם לקנות מחשב בשנה הבאה אז חשבנו לנו בשקט מה היינו מציעות לשנות ולשפר בתכנית:

1. היינו מציעות שבית הספר עצמו ירכוש לאפטופים (חדשים או אפילו משומשים ממי שסיים חטיבה או מי שלא רוצה בלאפטופ). כך רק שיעורים שבאמת צריך לאפטופ כי יש למחשב יתרון משמעותי , רק שיעורים כאלה יתנהלו עם מחשבים אישיים לילדים.

מחשבים של בית הספר אופן טבעי יהיו ללא משחקים מותקנים, הרשת אומנם תהיה פתוחה אבל לזמן קצר יותר .

כמה פעמים צריך להשתמש בגוגל בשיעור? למה צריך להכנס לקמפוס לראות מה יהי בשיעור היום? המורה יכולה להקרין זאת על הלוח (ואגב לא הרבה מורות משתמשות באופציה של הגדרת הנלמד בשעור).

פתרון כזה עשוי לחסוך כסף רב להורים ולמועצה, ובנוסף לאזן את כמות הזמן מול מסך והשימוש במחשב כאשר אין בזה שום תועלת.

2. שבית הספר המועצה וההורים ישקיעו באיתור חומרי הוראה איכותיים, היום הנטל הזה הוא על כתיפי המורים ועל ההורים שמשלמים תשלומים מרצון ותשלומים מעוד יותר רצון. 30 שקל מ 500 תלמידים עבור חומרים זה די הרבה כסף...

3. שיהיה שיתוף אמיתי של הורים, של כאלה שרוצים לתרום ורוצים בדיאלוג. היום יו"ר וועד ההורים נבחר על ידי המנהלת וזה די ברור את מי הוא ישרת. שיחות שולחן עגול נערכת רק עם מי שעוד לא קנה מחשב או מי שהוא פוטנציאל לקנות מחשב בשנה הבאה.

הורים שקונים מחשב מאבדים מיידית את זכות ההבעה.

4. שתהיה הערכה מאוזנת של התוכנית, כיום מי שמעריך את התוכנית אילו המורים המנהלת מט"ח ומשרד החינוך, לילדים אין זכות הבעה ובטח לא להורים שקונים וחווים מה זה כשיש לילד בן 10 מחשב נייד.

אחרי השקעה תקציבית כל כך גדולה והשקעה מצד מורים די ברור שהמגמה תהיה להראות כמה זה טוב ולא כמה זה יעיל או האם אפשר לשפר.

הערכה מאוזנת תביא לשינויים רצויים, שיפור לא אומר שמה שהיה נכשל ! שיפור אומר שמה שהיה נעשה לפי מיטב הידע שהיה אז והיום יש יותר ידע...

במקום שמלמדים על חשיבה ביקורתית על עבודת חקר ועל תרומה לקהילה הגיע הזמן שחשיבה ביקורתית תהיה גם בגוף ראשון , שעבודת חקר תעשה על נושאים רלוונטיים של היישוב וגם ההבנה מה זו קהילה תתרחב מ "בית הזקנים ביישוב" או עמותה שמייצגת "מוגבלים" ל אנחנו בגוף ראשון, אנחנו קהילה.

מה למדת היום בכיתה ?

מה למדתם היום עם המחשב ? זו שאלה שחלק מאיתנו שואלות כל יום ?
בסתר ליבנו אנחנו מקוות כל פעם שטעינו, שיש שיפור ואכן המחשב היקר שנרכש משמש להכשרת מדעני העתיד שלנו.
חלקינו מנסים להבין מה מצדיק סחיבה יום יומית של נייד לבית הספר.

התשובות שאנו מקבלות:
למדנו רק במקצוע אחד עם המחשב.
אוקי, איזה מקצוע ? ומה בדיוק עשיתם עם המחשב ?
-?--?--?---, קבלנו משימה והיינו צריכים לענות עליה דרך המחשב.
האם המשימה חייבה שיטוט באינטרנט, כניסה לאתרים, שימוש במחשב ?
לא. קראנו בספר וכתבנו תשובה.

מה המסקנה, במקום לקרוא בספר ולכתוב במחברת, קוראים בספר וכותבים במחשב.
אכן כמו שנאמר, המחשב הוא המחברת. מחברת יקרה לכל הדעות.

ברור שיש שיעורים (בודדים ונדירים) שהמשימה בכיתה לא יכולה הייתה להעשות ללא מחשב, וברור שיש שיעורים שהדיון "פורה" יותר בעזרת מחשב. אבל האם אותם שיעורים לא יכולים להתקיים בכיתת מחשבים ? ברור שכן.
לפרויקט שלנו יש פוטנציאל אדיר! אבל ...
אולי תוך כמה שנים הוא יגיע למימוש כלשהו... אנחנו אופטימים?

תקשוב זה חשוב ?

בודאי !!!!
חשוב שיהיה תקשוב בבית הספר , בלמידה, בתהליכי ההוראה.
חשוב שבית הספר יאמץ טכנולוגיות ויתאים עצמו ללקוחות המתוחכמים שהוא מקבל מידי שנה.

האם תקשוב זה אומר מחשב ולאפטופ ?
אפשרי אבל לא הכרחי ....המטרה היא שיפור הוראה ושיפור למידה. מחשב נישא לכל מורה בהחלט עוזר אם המורה משתמשת בו לשינוי דרך ההוראה.
מחשב לכל תלמיד חשוב - לא בטוח במיוחד לאור העובדה שלרוב התלמידים ביישוב שלנו יש לפחות מחשב אחד בבית.
ולאלה שיש לאפטופ לתלמיד ? הוא משקיע הרבה זמן בחבר החדש אבל לאו דווקא ללמידה.
ואם הסקר של בית הספר אומר אחרת ? - נסו לחשוב מה אתם מצפים שתלמיד יענה כאשר שואלים אותו האם אתה משתמש במחשב האישי ללמידה או להנאה ....אל תשכחו יש לנו דור מתוחכם וארץ נהדרת....

מה באמת מטריד אותנו

1. חופש בחירה - איו חופש בחירה לגבי השתתפות בתוכנית ונושא זה הובהר בצורה חדה השנה.
מי שלא רצה להשתתף בתכנית עבר "מכבש" כי אין אלטרנטיבה אחרת. כשגרים ביישוב בו אין אלטרנטיבה אחרת זו בעיה אמיתית.

2. אין יציאה! - מסתבר כי כאשר אנו קונים מחשב נייד אנו מתחייבים ל 5 שנים של למידה עם המחשב. משך 5 שנים אין אפשרות יציאה, אין אפשרות בחירה מחדש. בכל תוכנית אחרת שיש החל מתוכנית חיסכון, כבלים, תוכנית אינטרנט יש תמיד אפשרות יציאה. כאן אין בכל מחיר - אלא אם תעזוב את מערכת החינוך היישובית.

3. הדדיות - לבית הספר יש את הזכות לתכנן להתקדם לשנות או לא בקצב שלו בזמן שלו בדרך שלו. לנו להורים אין שום זכות להשפיע על התוכנית למרות שאנו מממנים אותה, תיאורטית 50% ואנחנו מושפעים ממנה ביותר מ 50%.
לא בקשנו זכויות יתר כששינו מבדידים לשיטה אחרת, אבל כאן הוכנסנו בעל כורחינו (ראה סעיף 1) לתוכנית שמשפיעה עלינו ודורשת את מימונינו. חשוב להזכיר שהמורים מתקדמים בקצב האישי שלהם אבל אנחנו נדרשנו לשלם ולהתחייב מיידית.

4. ניסוי- למרות כל מה שנאמר ויאמר התוכנית היא במצב ניסוי. ולמה הכוונה ניסוי?- ברמה המדעית ניסוי בודק קשר בין סיבה ומסובב. במקרה שלנו הניסוי בודק האם הוספת מחשב נייד וציוד נלווה למורים לתלמידים משפר את ההוראה והלמידה. ניסוי באופיו מתאר מצב שהתוצאה אינה ברורה והדרך הנבחרת מנסה תהליך חדש בתקווה שיוביל לאישוש או סתירה של ההשערה.

למה אנחנו חושבים שזה ניסוי? -

א. חלקינו לא בטוחים שזה ניסוי כי ניסוי נערך בצורה מבוקרת מדידה וכאן בהחלט לא ניתן לראות מהם המדדים, מהם האספקטים הנבחנים ומהם התוצאות. במקרה הזה הכל נסמך על "תחושות" של המורים, המנהלים, התלמידים. ותחושות זה יפה אבל לא מדעי, במיוחד לאור העובדה שלא ניתן להשוות זאת לקבוצות דומות ללא מחשב נייד (קבוצות ביקורת).

ב. אין הוכחה ברורה כי מחשב נייד לתלמיד הוא הגורם לשיפור בלמידה. רוב המחקרים הקיימים דנים בחבילה כוללת: מחשב למורים, אתר בית ספרי, תוכנות ייעודיות. הגורם של מחשב נייד לתלמיד אינו מבודד ואינו מוגדר כיותר תורם או פחות תורם. תחליפים כמו דיסק און קי, מחשב נייח עשויים לספק במידה שווה.

ג. ניסוי מתחיל בהשערה של מסובב וסיבה, כאן יש השערה אבל לא ברור מה תהיה התוצאה ולא ברור אם לגורמים המשתתפים יש די ניסיון ויכולת להביא לתוצאה ולמדוד את התוצאה. מה שברור : לכל הגורמים יש מוטיבציה גבוהה להגיע מייד לשלב התוצאות החיוביות.

ד. הגורמים המנהלים והמשתתפים לא מנוסים בפרויקטים שכאלה ולכן גם עקומת הלמידה שלהם היא חלק מהניסוי, אף אחד מהם לא עשה פרויקט כזה בעבר, בודדים למדו על ניסיון מפרויקטים אחרים בעולם ולאיש בפרויקט אין מוטיבציה להכניס איש עם ניסיון, דעת ומומחיות בנושא.

מה משעשע הורים לתלמידים עם ניידים ?

הכי משעשע לקרוא עלינו בבלוגים אחרים,או כמו שהילדים אומרים מ ג נ י ב

מסתבר כי מורה "מתקדמת" (שנה בפרויקט עם מחשבים ניידים), מדריכת תקשוב של משרד החינוך (3 שנים בפרויקט עם ניידים ?) מרגישות שיש להן ניסיון עצום על פני הורים לתלמידים בפרויקט (יש הורים עם ניסיון של שלוש שנים, יש הורים עם נסיון של שנה , ויש אפילו ללא ניסיון אבל בעלי שאלות נבונות לא פחות...)

חפשו את הבלוג שלהן ותגלו מה חושבים על ההורים ? ולמה זה חשוב להפיץ זאת ?

קוראים לנו :
הורים מתנגדים- כי יש לנו דעה חיובית וגם ביקורת אז אנחנו "בטח" מתנגדים...
הורים שמרנים - כי אנחנו חושבים שמחשב נייד לילד בכיתה ה זה לא חיוני

לדעת מובילי הפרויקט, אי אפשר להמשיך אם הורים לילדים בכיתה ה לא יקנו מחשב! עתיד החינוך במדינת ישראל גם הוא בסיכון כי הפרויקט הניסוי ייעצר לפני שיוסקו מסקנות פדגוגיות חינוכיות (שלדעתינו כבר הוסקו... מיד כשהפרויקט החל) והכל על כתיפי ההורים השמרנים המתנגדים וה"לא קונים".

מבין השורות ולפעמים בעל פה קוראים לנו הורים בורים - כי חשבנו שקרינה מזיקה לילדים ושבכלל יש קרינה בכיתה. הרי ברור שהורים באופן אינם מבינים בקרינה, אינם יודעים לקרוא דוחות ...כי הורים זה עם אחר הם לא מורים, מדריכי תקשוב, מנהלי בית ספר הם לא חלק מעם סגולה הם סתם הורים...
אז מה אם הם מנהלים, עובדי מערכת החינוך, עובדי הייטק, סטודנטים, רופאים, עקרות בית, משתמשי ניידים ותיקים ועוד...
כנראה שלהיות הורה מבטל באופן מוחלט את היכולות האישיות...

ועכשיו ברצינות,

כולנו מאמינים שיש לשלב טכנולוגיה בבית הספר! אבל בצורה מושכלת מקשיבה ולומדת.
דווקא בכיתה ה' ? דווקא מחשב נייד ? דווקא בצורה הזו ? - לא בטוח ולאט לאט נראה ש: בטוח שלא...

חשוב להקשיב לכל השותפים: תלמידים, הורים, מורים, מנהלים, וכל שותף אחר (ספקי תוכנה וחומרה).

הנחת היסוד לפרויקט ניסויי צריכה להיות למידה מתמשכת (על ידי האזנה, התבוננות, הפקת לקחים).
זו גם הסיסמא היפה של מערכת החינוך : לומד מתמיד, כישורי המאה ה 21.
אז למה לא להשתמש בה ? כי קל יותר ללמד אותה ... אבל לא ללמוד לפיה ?
האם זו סיסמא שמתאימה רק לתלמידיםבמערכת החינוך - אבל לא למורים ולא למובילי התקשוב או הפרויקט...

כפפה ?

מה זה אומר מחשב נייד לילדים בכיתה ה

תודו, מחשב נייד עיסקי לילד בכיתה ה, זו לא תופעה נפוצה וזה לא נשמע "טבעי"...
התלהבנו, הרגשנו מתקדמים והסכמנו לקנות כי בית הספר מחייב.

בתחילת השנה התלהבנו יחד עם הילדים, הילדים חיכו ליום הלמידה עם המחשב, היו כאלו 3 בשבוע.
שגרת הלמידה לא השתנתה במיוחד, כבר בכיתה ד' הילדים עבדו עם אתר הלמידה הבית ספרי, נכנסו לפורומים, העבירו שיעורי בית וראו מצגות שהכינו המורות.
ל 95% מהתלמידים ממילא היה מחשב בבית כך שלרוב התלמידים היה מושג בכלי אופיס, בחיפוש באינטרנט וחלקם אפילו ידע להקים אתרים.
אז מה היה בכל זאת חדש?

1. למידה כיצד להשתמש בנייד להבדיל מנייח ( יום עבודה לדור החכמים)


2. הכרת תיקיות, איך שומרים, איך ניגשים (עוד יום עבודה לדור הזה)


3. הכרת כלי חיפוש (את רובם הם מכירים)


4. עבודות כיתה בעזרת המחשב, חיפוש מידע, כתיבת משימה, כניסה לאתרי למידה

עד כאן על מה שבית הספר נתן

וכעת על מה שהתלמידים לקחו:

1. התפתחה התמחות יוצאת דופן במספר משחקים בכיתה, counter strike


2. חלק מהתלמידים הגיעו מוקדם בבוקר כדי להוריד להעביר משחקים דרך אתר בית הספר


3. הייתה נגישות לסרטי פורנו, כן תתפלאו יש התעניינות גם בכיתה ה אם כי לא ברור אם הם "מבינים"


4. חברתית, התחילו לעבור הודעות נעימות ופחות נעימות דרך כלי התקשורת כמו מסנג'ר, אובו, סקייפ


5. ההפסקות התחילו להיות שיא האקשן, משחקים העברות, הימורים ועוד

כיון שזה דור חכם ומהיר, שהוריהם ומוריהם מתעכבים מעט אחריהם, לקח לנו ההורים זמן לחבר אחד ועוד אחד ולראות את תופעות הלואי.מצד אחד הרגשנו שיש יותר מה להציע ברמה הלימודית בכיתה, מאידך הבנו שהילדים פתחו למידה מקבילה בכיתה של נושאים וכלים שלא היו בכוונת המשורר.

בכל זאת היינו אופטימיים, לא ממש הכרנו את חומרי הלימוד, והמשכנו להתבונן. גילינו שגם אחר הצהריים החיים השתנו לחלוטין, אבל זה לפוסט נפרד.

אז איך היינו מסכמים את השנה ? הדעות חלוקות, חלק מההורים חושבים שהמחשב תרם לסדר וארגון אצל הילדים, חלק חושב שהילדים מקבלים הרבה יותר מאשר למידה מסורתית, חלק חושב שהילדים מאבדים מיומנויות כמו כתיבה ידנית, שתרבות העתק הדבק מצמצמת את מיומנותם לכתוב פסקה אחת שלא בעזרת וורד וכהנה וכהנה.

כנראה שתמיד תהיה יותר מדעה אחת ותמיד יהיו אילו שנוטים מאוד לתרומה ואחרים שמוטרדים מתופעות הלואי אבל כנראה שלא נדע כי נושא הקרינה והאיום כי הילדים חשופים למפגע בריאותי יצר סוג של הקצנה:

אם אי אפשר ללמוד בצורה בטוחה מי צריך את המחשב הזה?

מעניין כיצד תראה השנה הבאה.

האם גם אנחנו עוברים שינוי פארדיגמה ?

אנחנו קבוצת הורים לילדים הלומדים עם מחשבים ניידים ביישוב קטן, מבקשים לשתף בהרהורים שלנו לגבי למידה עם ניידים הנקראת גם ONE TO ONE,למידה 1X1, למידה אחד על אחד.

למידה עם מחשבים ניידים קיימת כבר לא מעט שנים בעולם, ישנם פרוייקטים גדולים ברחבי ארצות הברית באוסטרליה בדרום אמריקה ובאירופה. המפנה הגדול בלמידה עם מחשב נייד משוייך דווקא לעידן האינטרנט, העידן בו המחשב אינו רק כלי אישי אלא מאפשר עבודה שיתופית, הכרות גלובלית וחשיפה לעולם המידע העולמי.

ביישוב הקטן שלנו למידה בעזרת מחשב נייד החלה לפני שלוש שנים, תלמידי ו ז רכשו מחשבים ניידים בשיתוף עם המועצה המקומית, המורים צויידו במחשבים ניידים, הכיתות אובזרו במקרן ולוח הקרנה והתכנית יצאה לדרך.

רוב ההורים(כמונו) התלהבו מאוד מהפוטנציאל הגלום בה, אמצנו באהבה רבה הבענו אמון מלא ורכשנו מחשבים הקשבנו להבטחות הגלומות בתכנית :

•שיתוף הפעולה בין הרשות המקומית, בית-ספר, הורים, פיקוח על ידי גורם מקצועי מלווה.
•שילוב מחשבים ניידים בבתי-הספר לכל תלמיד ולכל מורה – תהליך המשקף מגמה שתלך ותגבר (בעתיד).
•לזמן לתלמידים תהליכי למידה יותר רלוונטיים, יותר עדכניים, יותר קרובים לעולם שלהם ויותר מעניינים; לאפשר למורים ליצור תהליכי הוראה כאלה.
• ליצור מוכנות ומוטיבציה גם בקרב התלמידים וגם בקרב צוותי ההוראה.
•לפתח בכולם ביטחון – שאפשר וכדאי (למרות הפער בין התלמידים למורים ולמרות הנתק בין בית-הספר לבית).

האמנו באמת ובתמים שהשמיים הם הגבול.

שיערנו שהלמידה בבית הספר וההוראה בבית הספר יעברו שינוי תפישה, שההורים יהיו שותפים לתהליך אם ברמת הידיעה בלבד או ברמה עמוקה יותר של שותפות שווה להתלבטויות שבדרך.
ידענו שאנחנו מצטרפים למסע מופלא, שאנחנו יוצאים לדרך חדשה יחד הגורמים החינוכיים המעורבים שגם עבורם הייתה זו התנסות חדשה לגמרי.

כעת 3 שנים אחרי, אנחנו יכולים להעיד על השינויים שאנו רואים כהורים: בבית הספר , בלמידה של ילדינו ובמערכת ההורית שלנו.
גילינו ששילוב מורחב של טכנולוגיה בבית הספר והבחירה הספציפית של הניידים יצרה תגובת שרשרת שחלחלה הרבה מעבר לתוכנית הלימודית בבית הספר.
גילינו שאנו מתלבטים וקשה לנו להחליט האם יש פה יותר מן החיוב או מן השלילה?

האם באמת יש תרומה ללמידה עם מחשב נייד בכל המקצועות שנבחרו?
האם יש מטרות מוגדרות ללמידה ולתכנית כולה?
האם מספיק לשים טכנולוגיה על השולחן כדי ליצור שינוי ?
האם יש מענה אמיתי להתלבטויות תקלות שעלו ועוד יעלו ?
האם המערכת משתנה משנה לשנה, לומדת, או רק טופחת לעצמה על השכם?
האם לנו כהורים יש תפקיד חדש ? לשאול שאלות?
האם יש לנו את הכלים כהורים להתמודד עם תופעות חדשות כמו הילד הולך לצופים עם המחשב הנייד, הילד מבקר חברים עם המחשב הנייד? לילד יש יד שלישית שהיא מחשב נייד...
מה חלקו של משרד החינוך בסיפור ? האם הוא מבקר ? תורם לתהליך ? או רק מגיש פרסי חינוך ?
ועוד רבות השאלות.

מצאנו עצמינו עוברים שינוי מהותי כהורים, וכך נולד הבלוג הזה.

יש לנו הרבה חומר למחשבה, נשתדל לשתף בהרהורינו, בכבוד, בענייניות, ברמה אינטליגנטית, בלי פרטים מיותרים, ומתוך מטרה לקדם את הלמידה המתוקשבת.