1. היינו מציעות שבית הספר עצמו ירכוש לאפטופים (חדשים או אפילו משומשים ממי שסיים חטיבה או מי שלא רוצה בלאפטופ). כך רק שיעורים שבאמת צריך לאפטופ כי יש למחשב יתרון משמעותי , רק שיעורים כאלה יתנהלו עם מחשבים אישיים לילדים.
מחשבים של בית הספר אופן טבעי יהיו ללא משחקים מותקנים, הרשת אומנם תהיה פתוחה אבל לזמן קצר יותר .
כמה פעמים צריך להשתמש בגוגל בשיעור? למה צריך להכנס לקמפוס לראות מה יהי בשיעור היום? המורה יכולה להקרין זאת על הלוח (ואגב לא הרבה מורות משתמשות באופציה של הגדרת הנלמד בשעור).
פתרון כזה עשוי לחסוך כסף רב להורים ולמועצה, ובנוסף לאזן את כמות הזמן מול מסך והשימוש במחשב כאשר אין בזה שום תועלת.
2. שבית הספר המועצה וההורים ישקיעו באיתור חומרי הוראה איכותיים, היום הנטל הזה הוא על כתיפי המורים ועל ההורים שמשלמים תשלומים מרצון ותשלומים מעוד יותר רצון. 30 שקל מ 500 תלמידים עבור חומרים זה די הרבה כסף...
3. שיהיה שיתוף אמיתי של הורים, של כאלה שרוצים לתרום ורוצים בדיאלוג. היום יו"ר וועד ההורים נבחר על ידי המנהלת וזה די ברור את מי הוא ישרת. שיחות שולחן עגול נערכת רק עם מי שעוד לא קנה מחשב או מי שהוא פוטנציאל לקנות מחשב בשנה הבאה.
הורים שקונים מחשב מאבדים מיידית את זכות ההבעה.
4. שתהיה הערכה מאוזנת של התוכנית, כיום מי שמעריך את התוכנית אילו המורים המנהלת מט"ח ומשרד החינוך, לילדים אין זכות הבעה ובטח לא להורים שקונים וחווים מה זה כשיש לילד בן 10 מחשב נייד.
אחרי השקעה תקציבית כל כך גדולה והשקעה מצד מורים די ברור שהמגמה תהיה להראות כמה זה טוב ולא כמה זה יעיל או האם אפשר לשפר.
הערכה מאוזנת תביא לשינויים רצויים, שיפור לא אומר שמה שהיה נכשל ! שיפור אומר שמה שהיה נעשה לפי מיטב הידע שהיה אז והיום יש יותר ידע...
במקום שמלמדים על חשיבה ביקורתית על עבודת חקר ועל תרומה לקהילה הגיע הזמן שחשיבה ביקורתית תהיה גם בגוף ראשון , שעבודת חקר תעשה על נושאים רלוונטיים של היישוב וגם ההבנה מה זו קהילה תתרחב מ "בית הזקנים ביישוב" או עמותה שמייצגת "מוגבלים" ל אנחנו בגוף ראשון, אנחנו קהילה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה